יחס מאכזב מצד מנהלים ליועצים ארגוניים

הרחבה לכתבת משאבים, גיליון 145, 20 בינואר 1999

 

כדי להיות פסיכולוג קליני, השקעתי לא מעט שנים ומשאבים, ואני רוצה שאחרים יעריכו את עבודתי", אומר ארז ליבנת, שנטש את תחום הייעוץ הארגוני לטובת עבודתו כפסיכולוג קליני, בשל אכזבה מצטברת והולכת מיחסם של מנהלים נועצים ליועץ הארגוני ולעבודתו. חלק ניכר מהיועצים הארגוניים הם פסיכולוגים, מקצתם קליניים בהשכלתם והכשרתם, ואחרים תעסוקתיים, ארגוניים ועוד.

במהלך עבודת הייעוץ קיימת לעתים קרובות תחושה שאתה עלול להרגיש את עצמך מיותר, אם למנהלים לא יהיה נוח עם מה שאתה עושה, אם תפוקות שאתה מביא לא תואמות את קו המחשבה שלהם, ולעתים אף את הצרכים האישיים שלהם. היועץ הארגוני שותף לתהליכים, מכוון אותם יחד עם המנהלים, אך לעתים נתקל באינטרסים נוגדים של מנהלים שונים בתוך הארגון. כלומר, לפעמים שיפור תהליכים כרוך בהפחתת סמכויות או בקיצוץ כוח אדם הכפוף למנהלים כלשהם, והם מרגישים לחוצים ומאוימים, ובאופן טבעי מתנגדים לשינוי. הם לא רק פוסלים את השינוי, אלא גם 'שמים קו' על כל השינויים שהועילו לארגון. כאן נכנס לעתים היבט פוליטי בצורה חזקה. המנהלים הרואים עצמם נפגעים מהשינוי מפעילים לחצים מאד כבדים על מנהלים אחרים שתמכו בשינוי, ומשתדלים להפיל את כל התהליך. ואלה שתמכו אומרים לך, תשמע, זה לא ילך, ונותנים לך תחושה שכל הרעיון מיותר. את שכרו היועץ אמנם קיבל, אך התהליכים שטווה ועבודתו יורדים לטמיון, למרות שהיו פרוייקטים שנחלו הצלחה רבה.

לעתים, ברגע שאנחנו היועצים מגיעים למקום הרגשי של הארגון, דורכים לו קצת על היבלות, אז מנהלים מתנגדים ומגיבים בהכללת יתר, וגם דברים טובים שנעשו לפתע נראים פחות טוב, או שאומרים לך כי גם ללא הייעוץ היו עושים את זה, ועכשיו אפשר לוותר על שירותיך. לעתים תהליך הייעוץ והשינוי מתנהל בשקט, אבל כאשר הוא נתקל בקשיים שונים, חלק מהטענות מופנות לשליח שהביא את הבשורה הקשה, כלומר ליועץ, ואז אומרים – אפשר היה להסתדר גם בלעדיו, או ייעוץ עולה כסף, וכדומה.

התחושה האישית שלך הופכת להגנתית. בתחילה היו לך עוגנים טובים – רצון המנהל הנועץ לקבל את הייעוץ, ושניכם יחד יוצרים תהליך. אך בשלב כלשהו העוגן נחלש, כי קשה למנהל להמשיך לתמוך בעניין הזה, מסיבות שונות, והתהליך מתחיל להיסדק, לסגת. אחת המסקנות היא, שיועץ ארגוני צריך להיות אדם שניחן ביכולת גדולה להתמודד עם חוסר ודאות ועמימות, הנובעים ממצבים ואינטרסים משתנים יום אחרי יום, ממצבי רוח של מנהלים, מפוליטיקה קטנה בארגון, והכרזות בלתי-נלאות של מנהלים כי הם לא צריכים יועצים, אבל בכל זאת משתמשים בהם.

ישנם מנהלים המעבירים ליועץ כל הזמן מסר כפול: אני צריך אותך וגם לא צריך אותך, אתה קצפת, כלומר תוספת לוקסוס מיותרת, ואתה גם נהדר ומועיל. קשה להם להגיד – לקחתי אותך כיועץ, ואני הולך אתך כל הדרך. "לא מעט מהמנהלים הנועצים שתלטניים מאד, וברגע שנכנס יועץ, הוא מוריד, כביכול, מהאפקטיביות שלהם. הדימוי של המנהל בעיני עצמו, ולפעמים גם בעיני הארגון, לדעת המנהל, נפגע. הרי אם הוא חכם ומצליח, למה הוא צריך יועץ? לפעמים גם לא התייעצו עם המנהל וכפו עליו יועץ, ואז הוא מפתח התנגדות גדולה, לא משתף פעולה, ובשלב יותר מאוחר גם שם מקלות בגלגלים. "כפסיכולוג קליני יש לי עוגנים מאד ברורים, אני יודע שעבודתי נחוצה ומוערכת כל הזמן. אין מצב שבו אני עומד מול מקבלי החלטות וצריך להתנצל על קיומי או על תוצאות עבודתי. 

 

קישורים נוספים שנמצאו בידי מנהיגים ברשת:

זווית בעייתית נוספת – במגזין פורצ'ן

מתוך:   http://www.fortune.com/

 

 

קישורים רלבנטים באתר: