שיעור גמלת שמירת הריון יחושב בהתייחס למקום העבודה לגביו קיימת זכאות לשמירת הריון וללא קשר להכנסות של העובדת ממקומות עבודה נוספים

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי שיעור גמלה לשמירת הריון מהמוסד לביטוח לאומי יחושב רק לגבי אותו מקום עבודה שלגביו קיימת זכאות לגמלה לשמירת הריון, גם אם לעובדת הכנסות ממקומות עבודה נוספים בהם היא ממשיכה לעבוד במהלך שמירת ההריון.

עב"ל 88/10, 75/10 נוהא חכים נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.2.2011, ע"י מותב בהרכב כב' השופט ש' צור, כב' השופטת ר' רוזנפלד, כב' השופטת ע' ורבנר ונציגי הציבור מר בן גרא ומר בן יהודה.

העובדות

1. המערערת בעב"ל 88/10 והמשיבה בעב"ל 75/10, גב' נוהא חכים (להלן – נוהא), טכנאית רנטגן מוסמכת, עבדה עובר להריונה ב-3 מקומות עבודה במקביל (שני בתי חולים ומכון רנטגן).

2. כאשר נודע לנוהא על הריונה, היא הפסיקה לעבוד כטכנאית רנטגן בכל שלושת מקומות העבודה.

3. בשניים מתוך שלושת מקומות עבודתה, מצא המעסיק לנוהא עבודה חלופית, ולגביהם אין היא זכאית לגמלה לשמירת הריון. במקום העבודה השלישי – מכון מאר, לא נמצאה לה עבודה חלופית, ולגבי מקום עבודה זה אין מחלוקת כי היא זכאית לגמלה לשמירת הריון.

4. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם יש לחשב את שיעור הגמלה לשמירת הריון תוך התייחסות להוראות סעיף 60 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) בהתייחס למקום העבודה השלישי, שהוא מקום העבודה היחיד לגביו זכאית נוהא לגמלה לשמירת הריון, בהתעלם משני מקומות העבודה האחרים אשר בהם ממשיכה נוהא לעבוד, או שיש לקחת בחשבון בעת ביצוע תחשיב שיעור הגמלה, גם את הכנסותיה בפועל של נוהא במהלך תקופת שמירת ההריון משני מקומות העבודה האחרים בהם המשיכה לעבוד ולא היתה זכאית לגמלה.

בית הדין הארצי לעבודה פסק

1. תכלית תשלום גמלה לשמירת הריון הינה לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה, בין אם המדובר בחלופה הראשונה שבהגדרת שמירת הריון, דהיינו הפסקת העבודה בגין מצב המסכן את האישה או את העובר, ובין אם המדובר בחלופה השנייה – הפסקת העבודה מאחר ומקום העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בגין היותה בהריון, או את העובר.

2. תכלית שיעור הגמלה הינה שהשתכרות האישה הזקוקה לשמירת הריון לא תיפגע, בכפוף לכך ששיעור הגמלה לא יעלה על המקסימום הקבוע והמוגדר בסעיף 1 לחוק כ"סכום הבסיסי". 

3. אישה הזכאית לגמלה לשמירת הריון בהתאם להוראות החוק ותקנותיו, אשר לה הכנסות ממקורות שונים מעבר להכנסתה מעבודה, תהא זכאית לתשלום גמלה לשמירת הריון, בהתאם לאובדן הכנסתה בפועל ועד למקסימום שהינו הסכום הבסיסי מחולק ב-30.

4. המחוקק לא קבע כי גובה הכנסותיה של מבוטחת הזכאית לגמלה לשמירת הריון, מכל מקור שהוא, לא יעלה על הסכום הבסיסי, אלא רק קבע ששיעור הגמלה המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי כגמלה לשמירת הריון לא יעלה על הסכום הבסיסי.

5. בהתאם להוראות החוק, שיעור הגמלה מחושב רק לגבי אותו מקום העבודה שלגביו קיימת זכאות לגמלה לשמירת הריון, שהרי לגבי יתר מקומות העבודה אין כלל לקחתם בחשבון בהעדר זכאות לגמלה.

6. התוצאה הינה, כי הן לאור לשון החוק המגביל את גובה הגמלה לשמירת הריון בסכום הבסיסי ולא את גובה השתכרות האישה בתקופת שמירת ההריון, מכל מקור שהוא, בסכום הבסיסי, והן לאור תכלית הגמלה שהינה גמלה מחליפת הכנסה, זכאותה של נוהא הינה לקבלת גמלה בשווי שכר עבודתה הרגיל, בהתייחס לאותו מקום אשר לגביו היא זכאית לשמירת הריון ובהתייחס אליו בלבד, כאשר הסכום מוגבל בתקרה של הסכום הבסיסי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק. אין מקום להביא בחשבון את שכרה של נוהא במקומות עבודה אחרים בהם לא נזקקה לשמירת הריון, ולהפחיתו מהסכום הבסיסי.

7. סוף דבר – הערעור של נוהא התקבל וערעור המוסד לביטוח לאומי נדחה. המוסד לביטוח לאומי ישלם לנוהא הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪.
8.  

הערת מערכת אתר עולם העבודה:

על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה הגישה נוהא עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 1499/11 נוהא חכים נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח') לעניין אופן חישוב שיעור גמלת שמירת ההריון לה נוהא זכאית, נוכח טענתה כי נפסקה לה גמלה חלקית בלבד. טרם ניתן פסק דין בבג"ץ.

* עו"ד הילה פורת, מומחית בדיני עבודה, מחברת הספר "דיני עבודה המדריך המלא" ומנהלת אתר עולם העבודה www.hilaporat.co.il