ראשי » ניהול ומנהיגות » מיומנויות ניהול » שימוש בנרטיבים בדויים במסגרת חינוך ניהולי

שימוש בנרטיבים בדויים במסגרת חינוך ניהולי

מאת: קלייר כהן, אוניברסיטת ברונל

 מתוך: Management Learning (עמ 165-181)

 הוצאת –  Sage Publications, 1988, לונדון וניו-דלהי

פורסם לראשונה בספטמבר 1998

 

במסגרת המאמר מציגה המחברת התייחסות חדשה לחומרים הרלבנטיים לחינוך בתחומי הניהול כמו גם לדרך הקריאה וההתייחסות לחומרים אלו. בפתח המאמר מגדירה המחברת את הנרטיבים הבדויים כנרטיבים, שנוצרו מתוך כוונה בדיונית בתחומי הספרות בצורות של פרוזה, שירה או דרמה. המחברת מאמצת את הגדרתו של Protherough מ- 1983 וקובעת, כי המאפיין של חומרים אלו הוא, שאנו קוראים חומרים אלו בצורה מסוימת ומתוך עמדה מסוימת.

לדעת המחברת מאז ומעולם היה מקום לדמיון בתחומי החינוך השונים בניהול, שכן כותבים ומורים בתחומים אלו השתמשו ומשתמשים במטאפורות וציטוטים מעבודות שונות על מנת לשלוח מסרים חיים ומדוייקים לקוראיהם ותלמידהם. עם זאת במשך שנים רבות נטו, לדעתה, להדגיש את ההיבטים הפורמליים במסגרת תהליך ההכשרה הניהולי, כאשר כיום ניכרת נטייה הולכת וגוברת הן בארה"ב והן בבריטניה להתמקד בחומרים בדויים, זאת כתחליף ללימוד המסורתי של ה-CASE-STUDIES. לדעת המחברת, במצב עניינים זה, הרי שהמודל הישן של התייחסות לחומר אינו מתאים יותר, שכן הוא מאויים על-ידי ההתפתחויות האחרונות בסטרוקטורליזם ובפוסט-סטרוקטורליזם כמו גם בידי החשיבה הנוכחית בתחומי הניהול המדגישה את השונות והמורכבות בארגונים.

המחברת קובעת על סמך עבודות שונות, כי החינוך בתחומי הניהול נקרא לבדוק מחדש את חוסר האיזון בין מכוונות לפתרון בעיות (גישה, שהייתה עד לאחרונה, הגישה השלטת בתחומי הניהול) לבין ההיבטים הסובייקטיביים של התחום. עבודות שונות בתחום, המוזכרות במאמר, קוראות לבטל את ההנחה לפיה הלימודים אמורים לצייד את התלמיד במיומנויות ניהוליות. במקום זאת חניכים בתחום אמורים, על-פי גישות אלו, לרכוש גישה ביקורתית לעולם מורכב וחסר סדר. המחברת מציינת, כי בעולם שכזה, נראה השימוש בחומרים בדויים, המאירים זוויות שונות ומרובות לכל בעיה, והמחייבים מעורבות והתפתחות פעילה של הלומד, כדבר מובן מאליו.

עם זאת עומדת המחברת על הבעיות השונות הנוצרות כתוצאה מהתפיסה לפיה נרטיבים בדויים אמורים לפתח את יכולתו של המנהל לעתיד ובכללם:

  1. התפיסה לפיה החינוך או ההכשרה בתחום אמורים לצייד את החניך בכישורים שונים. תפיסה זו מניחה כהנחת יסוד פירוש בלעדי על הטקסט או החומרים השונים הנידונים – פירוש שהוא הוא האמור לצייד את החניך בכלי או בכלים הנחוצים. לדעת המחברת, גישה שכזו סותרת את ההנחה ולפיה קוראים שונים או מפרשים שונים עלולים למצוא פרשנויות והיבטים שונים לאותו טקסט או חומר נתון.

גם ההנחה לפיה חומרים מסויימים אמורים לגרות את הסטודנטים ובכך לגרום בעקיפין לשיפור כישוריהם נראית למחברת כתמוהה, שכן היא מחייבת מהמורה לשלוט שליטה מלאה בכל עולם החומרים האפשריים ולדעת לבחור מתוכם בצורה מושכלת את החומרים המתאימים לשיפור כישוריהם של התלמידים, תוך הערכה נכונה של השפעתם על התלמידים. הנחה שכזו הנה בעייתית לדעת המחברת, שכן היא הורסת את העושר והמורכבות האין סופית של החומר הבדוי ואת היכולת של כל אחד/אחת למצוא את הפרשנות שלו לחומר נתון.

  1. התפיסה השניה אותה דוחה המחברת בהקשר זה הנה התפיסה המפשטת ולפיה קיימת הבחנה לא בעייתית בין מציאות ודמיון ב'חיים האמיתיים', כאשר הקורא או הסטודנט יכול פשוט להעביר את עצמו לתוך הסיפור הבדוי, כדי ללמוד על דברים, שאינם בתחום ניסיונו. לדעת המחברת, תפיסה זו המניחה אפשרות קלה של כניסה לתוך הסיפור הדמיוני ויציאה חזרה ממנו לעולם זה, פוגעת ביכולת החניכים בתחום לשאול שאלות מהותיות אודות ההבדל בין העולם הדמיוני לעולם המציאותי בו אנו חיים כמו גם בניתוח מעמיק של הטקסט עצמו.
  1. המחברת פוסלת גם את הגישה המכונה "Common Sense" ולפיה יצירה טובה הנה יצירה המאפשרת לחשוף אמיתות אודות המין האנושי או לכל הפחות המאפשרת חשיפה של מעמקי העצמי, שכן תפיסות אלו מניחות מטא-נרטיב המצוי אי-שם כאמת מוחלטת, שרק יש לחושפה.

בהקשר זה דוחה המחברת גם כל ניסיון לקבוע מראש, שטקסט או יצירה מסוימת נעלה יותר מיצירות או טקסטים אחרים. לעומת גישה זו מציגה המחברת גישות נוכחיות כגון גישת ה-reader-response ולפיה פירוש ליצירה מותנה בגורמים רבים ובכללם הידע של הקורא, הפסיכולוגיה שלו….

בניגוד לגישות אלו אותן דוחה המחברת, הרי שהיא מצדדת בגישות שונות של ביקורת ספרותית, הטוענות, כי תהליך הביקורת צריך להיות תהליך רפלקסיבי, שבמסגרתו מואר הקוטנטקס הספרותי כמו גם הטקסט עצמו. בהקשר זה מזכירה המחברת בין היתר את תפיסתו של Manlove מ- 1989 ולפיה במהלך התהליך הביקורתי מבצע הקורא קפיצה אישית באמצעות האינטרפטציה שלו – קפיצה המבוססת על הידע המסוים האישי שלו ביחס ליצירה. על פי גישה זו בתנאים נכונים יכול כל אחד/אחת לפתח את גישתו האישית לטקסט נתון. כך יכול התלמיד לנוע, אל מעבר למה שמצוי בפני השטח של הטקסט, ולהתמודד עם הקיום, כפי שהוא מתגלה לו במסעו האישי. בהמשך המאמר מדגימה המחברת את נכונות תפיסות אלה על סמך דוגמאות מניסיונה האישי בהוראת ניהול.

ביבליוגרפיה:

1. Manlove, C.N. (1989) Critical Thinking: a Guide to Interpreting Literary
Texts. London: Macmillan Education.

 

2. Protherough, R. (1983) Developing Response to Fiction. Buckingham: Open
University Press.

 

 קישורים רלבנטים באתר:

מנהיגים ברשת

www.leadersnet.co.il

leaders@leadersnet.co.il

© כל הזכויות שמורות ל"מנהיגים ברשת" יולי 2002. החומר מותר לשימוש אישי בלבד. אין לעשות בחומר שימוש מסחרי/עסקי ו/או להפיצו בכל דרך שהיא (להוציא באמצעות יצירת קישור למאמר ספציפי  ולעמוד הבית במקביל) מבלי לקבל רשות מפורשת בכתב מהנהלת האתר

 

יכול לעניין..

29670688_s

המנהל כחונך – העצמה בעידן שינוי ומשבר

   פיתוח תפישת המנהל כחונך ומפתח         מאת: נורית רוזוליו – בן-המוזג ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *