ראשי » ניהול המשאב האנושי » יחסי עבודה » רכב צמוד לעובדת בחופשת לידה

רכב צמוד לעובדת בחופשת לידה

 

 מאת:  עו"ד הילה פורת*    rtf3330991446_435429390

 

האם רכב צמוד שניתן לעובדת ישאר אצלה בתקופת חופשת הלידה, או שעליה להחזירו למעביד בהתאם לדרישתו? להלן סקירת פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ובו נבחנה שאלה זו.

 

ע"ב 2655/01 דליה גורביץ נ. דקסון בע"מ, ניתן ביום 21.10.2004, ע"י כב' השופטת לאה גליקסמן ונציג הציבור מר עזרא.

 

עובדות

דליה עבדה בחברת דקסון בע"מ (להלן – החברה) בתפקיד של תועמלנית רפואית, ובמהלך תקופת עבודתה הועמד לרשותה רכב של החברה. ביום 5.4.2000 יצאה דליה לחופשת לידה, כאשר הרכב הושאר ברשותה. ביום 30.5.2000 התבקשה דליה על ידי החברה להשיב את הרכב לחברה לתקופה מוגבלת, וסירבה להיענות לבקשה.

 

לאחר דין ודברים בעל פה ובכתב בין דליה לבין עובדים שונים בחברה, ביום 6.6.2000 נלקח הרכב מדליה על ידי משרד חקירות.

 

דליה תובעת החזר תשלומים ששילמה בגין מוניות ושכירת רכב כתחליף לרכב שנלקח ממנה, וכן פיצוי בגין עגמת נפש. החברה תובעת החזר התשלום ששילמה למשרד חקירות בעד איתור ולקיחת הרכב.

 


בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק

במקרה זה, אין נוהלי חברה כתובים הקובעים את מדיניות החברה בנוגע להשארת רכב חברה בידי עובדת בעת צאתה לחופשת לידה. בהתאם לפסיקה, נטל ההוכחה להוכחת הנוהג מוטל על הטוען לנוהג. הוכחת נוהג חייבת להיות ודאית וחד משמעית, כך שמדובר בהוראה שהיתה מובנת מאליה לצדדים. הוכחת מקרים בודדים הדומים לזה של הטוען לנוהג, אין די בה כדי להוכיח נוהג.

 

מכל מקום, לא הוכחה טענתה של דליה כי בכל מקרה הושאר לעובדת שיצאה לחופשת לידה רכב חברה במשך כל תקופת חופשת הלידה. בחלק מהמקרים, השאירה החברה את הרכב ברשות העובדת שיצאה לחופשת לידה, ובמקרים אחרים נתבקשו העובדות להשיב את רכב החברה במהלך חופשת הלידה. מכאן, כי הנוהג שהוכח, הוא השארת רכב חברה בידי עובדת שיצאה לחופשת לידה, ככל שהדבר מתאפשר מבחינת מצבת הרכבים של החברה וצורכי העבודה.

 

משלא הוכח נוהג, לפיו בכל מקרה עובדת בחופשת לידה זכאית להשאיר ברשותה את רכב החברה, הרי במסגרת הסמכות הניהולית של החברה וזכות הקניין של החברה ברכושה, היתה החברה רשאית להורות לדליה, אשר לא השתמשה ברכבה לצורכי עבודה, להחזיר את רכבה למאגר הרכבים של החברה, על מנת שישמש עובדת אחרת.

 

מכוח החובה לקיים את חוזה העבודה בתום לב, היה על דליה להיענות לבקשת החברה, גם אם הנוהג היה כנטען על ידה. על דליה היתה מוטלת החובה להתחשב בצרכי העבודה של החברה, ולהעמיד את הרכב שברשותה לשימוש החברה לצורכי עבודה.

 

זאת ועוד, משנדרשה דליה מספר פעמים להחזיר את הרכב שהועמד לרשותה, לא היתה רשאית לעשות דין לעצמה ולסרב להחזירו, גם אם הנוהג היה קיים כנטען על ידה. רכב החברה הוא רכוש החברה, ובמקרה המתואר לא היתה לדליה זכות לעכב את הרכב תחת ידה.

 

עובד, רשאי כמובן לנקוט בהליכים על פי דין למימוש זכויותיו, אולם אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולעכב תחת ידיו את רכוש המעביד.

 

בהתאם לפסיקה, פיצוי בגין עגמת נפש לא יינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים קיצוניים בהם המעביד מזלזל בעובד, פועל בחוסר תום לב ומשיקולים זרים, וכיו"ב. אף אם היה נקבע כי היתה הפרה של הסכם העבודה מצד החברה, לא היה מקום לפסוק לדליה פיצוי בגין עגמת נפש.

 

אין לקבל את הטענה כי הרכב "נחטף" מדליה "בצורה ברוטאלית". במצב הדברים בו דליה הבהירה לכל גורם בחברה שפנה אליה שאין בכוונתה לשתף פעולה ולהחזיר את הרכב, נראה כי דליה, ולא החברה, היא זו שנהגה בכוחניות, בסרבה לכל פניות החברה להחזיר את הרכב או לתאם מועד להחזרת הרכב. במצב דברים זה, לא הותירה דליה לחברה ברירה, אלא לקחת ממנה את הרכב בצורה בה נלקח. הפעולה אותה נקטה החברה, דהיינו לקיחת הרכב באמצעות משרד חקירות, לאחר שפנתה לדליה מספר פעמים בעל פה ולפחות פעם אחת בכתב, היא לגיטימית. בנסיבות אלה, יש מקום לחייב את דליה בהוצאות החברה בגין פעולה זו.

 

סוף דבר – התביעה נדחתה והתביעה הנגדית התקבלה. דליה חויבה לשלם לחברה הוצאות בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.

 

* עו"ד הילה פורת, מומחית בדיני עבודה, מחברת הספר "דיני עבודה המדריך המלא" ומנהלת אתר עולם העבודה www.hilaporat.co.il

 

קישורים רלבנטים באתר:

 

 

 

 

 

 

 

 

יכול לעניין..

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עבודה בחג פורים

   מאת:  עו"ד הילה פורת*         תקציר האם בחג פורים זכאי עובד ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *