ניהול משאבי אנוש במגזר הפרטי והציבורי

הרחבה לכתבת משאבים, גיליון 212, 23 מאי 2000

לחץ לקבלת מידע נוסף

 

בחברות מהמגזר הפרטי, בהשוואה לציבורי, קיים קשר משמעותי יותר בין ביצועי עובד לשכרו, וחברות במגזר הציבורי מפעילות יותר כלים ומבחני מיון בקבלה לעבודה – אלה שני ממצאים ממחקר שהשווה בין ניהול משאבי אנוש במגזר הפרטי והציבורי, שערכו שני חוקרים מהטכניון, הדוקטורנט שי צפריר ופרופ' גדי הראל. במחקר נכללו 102 ארגונים, כשני שליש מהם פרטיים, וכשליש ציבוריים.

עורכי המחקר שיערו כי יימצאו הבדלים רבים יותר בפעילויות משאבי אנוש בין שני המגזרים. זאת, מכיוון שלמנהלים במגזר הפרטי יש יותר גמישות בתחום הפיננסי, בהפניית הכספים למטרות שונות, לפי הבנתם את יכולותיו של הארגון ואת צרכיו, ובהן פעילויות משאבי אנוש. כמו כן שיערו החוקרים כי על פעילויות משאבי האנוש ישפיע גורם ההתאגדות, שהוא בשיעור גבוה בארגונים שבמגזר הציבורי, ומתבטא למשל במחויבות לתקנות שונות כמו תקשי"ר, דבר היוצר רמה גבוהה יותר של הוגנות מבחינה מינהלית.

התברר כי ההוגנות המינהלית בארגונים מהמגזר הציבורי השפיעה על יצירת תהליכים ומנגנונים רשמיים לגיוס ומיון עובדים חדשים, כמו מבדקי מיון פנימיים או באמצעות חברות חיצוניות, ראיונות וכו' ("אם כי זה לא אומר שבהכרח זה גם אפקטיבי יותר"). "ארגונים אלה אינם יכולים, כמו במגזר הפרטי, להחליט לפתע כי הם ממיינים עובדים רק לפי ראיון אישי".

כאמור, במגזר הציבורי קיימת פחות הצמדה בין ביצועי העובד לשכרו, ובין היתר מושפעת רמת השכר מגורמים כמו ותק, דרגה, והטבות כספיות שאינן קשורות לביצועים, ונובעות בין היתר מהסכמים קיבוציים.

לפי ממצאי המחקר, אין הבדל בין המגזרים בשיעור העובדים הנשלחים להדרכה, וקיים הבדל קטן ולא משמעותי בין שני המגזרים במידת שיתוף עובדים בקבלת החלטות. העדר הבדלים משמעותיים במרבית הפעילויות של ניהול משאבי אנוש בין המגזר הפרטי לציבורי, הן ממצא 'מעניין', סובר שי צפריר. העדר ההבדלים נובע, מעריך צפריר, מהשתדלותם של הארגונים מהמגזר הציבורי להתייעל, ולהתאים עצמם, כפי שנוהגים הפרטיים, לכוחות השוק, לסביבה שבה פועל הארגון, לתחרות, לחוסר הוודאות, לשינויים המהירים בטעמים, בצרכים וכו'. נראה כי השפיעו על התרחבות וגיוון פעילויות משאבי האנוש במגזר הציבורי גם המלצות ועדת קוברסקי מ- 1989.

 

קישורים רלבנטים באתר: