ראשי » העבודה היא חיינו? על זמן פרטי וזמן מקצועי

העבודה היא חיינו? על זמן פרטי וזמן מקצועי

 

מאת: ד"ר מירה חניק, הדרך למעלה
פורסם לראשונה אפריל 2001
הייתה זו הפסיכואנליטיקאית מריון וודמן שאמרה:
When doing is all we know, being is just another word for ceasing to exist
When being begins to flow , through dance and paint and song joy is no longer luxurybut absolute need.”
(Excerpted from Coming Home to Myself by Marion Woodman with Jill Melnick published by Conari Press ,Copyright 1998)
המשפט הנדוש "העבודה היא חיינו", החל, בשנים האחרונות, לקבל מהות חדשה של עצמו. העבודה הופכת יותר ויותר להיות המרכז של עיסוקנו מבחינת השעות אנו מבלים בה, והמרכזיות שהיא תופסת בחיינו.
מצד אחד, אנו מגשימים את עצמנו במידה רבה דרך העבודה. אם בוחנים מטבע לשון שטבע פרויד, כאשר אמר כי ישנם שני תכנים מרכזיים בחיי אדם – "אהבה ועבודה" – מבינים שהעבודה תופסת מקום נכבד בנפש האדם במקביל לאהבה. אנשים רבים מפיקים מן העבודה סיפוק, הגשמה עצמית, מימוש כשרונות, למידה וצמיחה, בנוסף כמובן לפרנסה. בכך הם ממלאים צרכים רבים, מתוך סובלימציה לצרכים נוספים.
אולם, העבודה לא צריכה להיות חיינו, במובן שאנו מטילים עליה את כל משמעותם של החיים באופן שעובר את הגבול, מתוך בריחה או חוסר מודעות לצרכים האמיתיים (למשל, באהבה וזוגיות), או כשמביאים אל העבודה צרכים לא מודעים באופן שלילי (כמו תחרותיות מוגזמת, כעסים, וכד'), ואז היא יכולה להיות מרעילה.
תופעת ריבוי שעות העבודה, אינה טבעית ואינה חיונית – לא למקום העבודה ולא לעובד. היא מתפקדת כגורם הרסני ליכולתו של האדם העובד לממש ולהגשים את עצמו. בסקטור הפרטי, למשל, קיימת תופעה בלתי בריאה של שעות עבודה ללא סוף, של מעסיקים שהופכים את עובדיהם (נשים וגברים) לעבדים, ושל עובדים שמאבדים את איכות חייהם ואת שעות הפנאי.
אנשים רבים נוטים לברוח מבעיות אישיות בבית או בזוגיות אל העבודה. כבר לימדונו גדולי הפסיכולוגים, שהרבה יותר קל להיות במקום של ה-" doing " (עשייה) מאשר של
ה-" being "(הוויה). כשיש איזו שהיא בעיה, אדם בורח אל העבודה כי נוח לו , ובכך הוא עונה על דרישות המעסיק לנוכחות רבת-שעות ואף מתוגמל בהתאם. וכך אנו מוצאים את עצמנו בפריסת המילניום השלישי, כששעות הפנאי שלנו מצטמצמות, ואנו עוסקים פחות ופחות בטיפוח עצמנו, ובטיפוח המשפחה, הזוגיות, היחסים הבינאישיים, ואיכות החיים שלנו יורדת.
תופעת העבודה בשעות רבות אינה תופעה חיונית או רצויה. בארגונים רבים נוצרת אוירה מלאכותית, שבה אנשים לכודים במעגל סגור של "אין ברירה", "יש הרבה עבודה", "צריך להיות במשרד מאוחר בגלל שעות העבודה של הלקוחות בחו"ל", "חייבים לעמוד בלוחות זמנים", ועוד.
תופעה זו היא הרסנית עבור גברים ונשים כאחד, אולם עבור כל קבוצה באופן שונה. לגברים קשה להתמודד מולה כי הם לכודים בתוכה ואין להם כלים לדרוש את הזמן הפנוי שלהם – במיוחד בתוך תרבות מאצ'ואיסטית שאינה מכבדת דרישות כאלה. גברים מרגישים דרוסים ומושתקים בתרבות ארגונית שבה יש תחרות מי הולך הביתה אחרון, ואין סובלנות למי שיוצא מן המשרד לפני הבוס שלו.
לנשים, מייעדת תרבות זו התנסות שונה. נשים העובדות בעולם ההיי-טק, ואשר נאלצות לצאת הביתה בשעה 5 או 6 אחה"צ כדי להוציא את הילד מן המעון (כי הרי הבעל עוד נשאר בעבודתו מאוחר יותר מהן), נתקלות בתגובות של בוז והקנטה מן הסביבה. אחד הביטויים העכשויים שצמחו סביב עניין זה הוא הביטוי "מה קרה, חצי מישרה?" שנזרק כלפי אישה המעיזה לצאת ממקום העבודה בשעה 5 אחר הצהרים. אישה כזו, על פי מחקרה של ד"ר דפנה רובינשטיין מאוניברסיטת תל אביב, לא תקודם לתפקיד בכיר, משום שהיא נתפסת במערכת כלא-משקיענית. כך שכל אישה שאינה עומדת בדרישות הזמן המוגזמות והבלתי לגיטימיות, מטואטאת מיד אל השוליים, ועתידה ממושכן למגבלותיה.
אותה תעשיית היי-טק, שנשים ראו בה את תקוותן להשתלבות מהירה וחסרת-סטריאוטיפים בעולם העבודה, בעצם פנתה נגדן והתגלתה כהרסנית בשבילן (כפי שהוכיחה ד"ר רובינשטיין במחקרה).
המעסיקים בכל התחומים, שירצו להרוויח ולשגשג בעתיד, יצטרכו לתת את הדעת לנושא חמור זה. הנטייה לרדות באנשים אינה הדרך הנכונה למעסיקים לבנות עליה את הצלחתם. הם ירוויחו בטווח הארוך יותר על ידי עידוד העובדים לאזן בין חלקי החיים, בין בית ועבודה, בין שעות העבודה ושעות הפנאי. הם ישגשגו יותר אם ישקיעו זמן ומחשבה לעידוד העובדים להשקיע בשעות הפנאי, להתפתח, ללמוד, לבלות בחיק המשפחה ולטפח את היחסים האישיים שלהם.
היום המעסיקים המתקדמים בארה"ב משלמים לעובדים ומנהלים עבור יום של התנדבות בקהילה, ומשקיעים בעיסוקים כמו יוגה, מדיטציה, והרפיות אחרות, המשפרות את הבריאות ואת תוחלת החיים ומעשירים את איכות החיים. והם אינם עושים זאת מתוך פרץ של פילנטרופיה, אלא מתוך ההבנה כי אנשים מאוזנים נותנים יותר!
ד"ר מירה חניק היא יועצת ארגונית המתמחה בפיתוח מנהיגות. מנהלת את אתר
קישורים נוספים שנמצאו בידי מנהיגים ברשת:
קישורים רלבנטיים :
מנהיגים ברשת
© כל הזכויות שמורות ל"מנהיגים ברשת" מאי 2002. החומר מותר לשימוש אישי בלבד. אין לעשות בחומר שימוש מסחרי/עסקי ו/או להפיצו בכל דרך שהיא (להוציא באמצעות יצירת קישור למאמר ספציפי ולעמוד הבית במקביל) מבלי לקבל רשות מפורשת בכתב מהנהלת האתר

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *