ראשי » ניהול המשאב האנושי » אסטרטגיות בניהול מש"א » פרופ' צבי זוסמן מותח ביקורת על המדיניות החברתית במסגרת הפורום הציבורי למאבק בעוני

פרופ' צבי זוסמן מותח ביקורת על המדיניות החברתית במסגרת הפורום הציבורי למאבק בעוני

"נתניהו טעה – רוב העניים עובדים והקיצוץ ברווחה דווקא פוגע בצמיחה; יותר ויותר עניים הופכים לאביונים"

 

 מאת : יואל צפריר, "צפריר תקשורת"

הודעה לעיתונות, 25.12.2005

 

פרופ' זוסמן דיבר ב"פורום הציבורי למאבק בעוני" ומתח ביקורת נוקבת על נתניהו:

  • אין הוכחה שמגזר ציבורי גדול הוא נטל על המשק
  • מערכת הרווחה ונטל המס בישראל אינם חריגים בהשוואה בינ"ל
  • הקצבאות לא גרמו לעוני והקיצוץ בהן לא יחלץ מהעוני
  • הצמיחה לא תרמה לשיפור מצבם של בעלי הכנסה נמוכה

 

פרופ' זוסמן מציע: להעלות את שכר המינימום על מנת למנוע עוני במשפחות עם מפרנס יחיד, להרחיב את דמי האבטלה ולשקם את קצבאות הילדים.

"העוני בישראל מקורו בשוק העבודה, המייצר, מזה עשרים שנה, פערים גדלים והולכים ומגדיל את מספר העניים השכירים. הפערים בשוק העבודה בישראל הגיעו לרמה גבוהה גם בהשוואה למדינות אחרות. לכן, הטיפול בשוק העבודה הוא הבסיס והמפתח לחילוץ אזרחים רבים מקו העוני וזאת באמצעות הקטנת מספר בעלי השכר הנמוך בשוק והגדלת התמיכה בהם". כך אמר בסוף השבוע  פרופ' צבי זוסמן, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, בדיון של הפורום הציבורי למאבק בעוני, הפועל בחסות ובמימון קרן פרידריך אברט הגרמנית. את הפורום, המורכב מח"כים, אישי ציבור ואנשי משק וכלכלה, מרכז ד"ר רובי נתנזון, יו"ר המכון הישראלי למחקר כלכלי וחברתי.

פרופ' זוסמן קבע, כי הגורמים לכך ששוק העבודה מייצר פערים ועוני הם שינויים טכנולוגיים, המגדילים את הביקוש לעובדים משכילים, היחלשות כוח המיקוח של עובדים בלתי מיומנים, ייבוא עובדים זרים, היחלשות כוחם של האיגודים המקצועיים, אבטלה גבוהה בקרב בעלי השכלה נמוכה ואי שוויוניות בחינוך.

זוסמן מסר, כי בשנים 1990-2004 נוספו 977 אלף עניים (לפני תשלומי העברה ומסים) – 60% מתוכם במשפחות של שכירים. 51% מהמבוגרים ו- 60% מהילדים העניים נמנים על משפחות עובדים.

לדברי פרופ' זוסמן, בשנים האחרונות אנו עדים לכך שעיקר הגידול בעוני הוא במשפחות שכירים, כאשר פערי השכר בשוק העבודה הם שמגדילים את מספר העובדים העניים. כלומר, יותר ויותר עניים הם עובדים ונוצרת "פרולטריזציה" של העוני ו"פרולטריון של סחבות". השכירים העניים גם מתרחקים מקו העוני כלפי מטה והופכים מעניים לאביונים. "זה לא עוני של בטלנים ולא בהכרח של עובדים במשרה חלקית. למעלה ממחצית העניים עובדים במשרה מלאה. הבעיה היא ש-  67% מהשכירים במשפחות עניות הם בעלי שכר נמוך", טען זוסמן.

לדעת זוסמן, האמצעים לצמצום העוני בקרב עובדים הם: יציאה לעבודה של מפרנס שני, הקטנת מספר בעלי השכר הנמוך במשק, בין השאר ע"י העלאת שכר המינימום, הקטנה נוספת של מספר העובדים הזרים הבלתי מיומנים וארגן מקצועי של עובדים חלשים. לדבריו, לנוכח המגמה של ירידה בחברות באיגודים מקצועיים וצמצום תחולת ההסכמים הקיבוציים, יש צורך להנהיג כלים ממלכתיים להגנה על עובדים חלשים, משום שאיגוד מקצועי מסייע לצמצום הפערים בשוק העבודה.  כמו כן, הוא ממליץ לפעול להגדלת ההשקעה בחינוך ולהרחבת התמיכה בבעלי שכר נמוך, ע"י מס הכנסה שלילי, הרחבת דמי האבטלה והעלאת קצבאות הילדים.

בהתייחסו לויכוח בין מס הכנסה שלילי לבין הגדלת הבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי הסביר זוסמן, כי מס הכנסה שלילי אמור להעניק לעובד בשכר נמוך שאינו חייב מס, תוספת הכנסה במימון ממשלתי, אך השאלה היא האם מס הכנסה מסוגל לבצע מבחני הכנסה שיקבעו את הזכאות. כפתרון ביניים ניתן להרחיב את קצבת השלמת ההכנסה המשולמת כיום ע"י המוסד לביטוח לאומי ל-37 אלף משפחות שכירים עניים שהן 25% מכלל מקבלי הקצבאות של שכירים במשפחות עניים.

זוסמן קרא להעלות את שכר המינימום, כך שמפרנס יחיד במשפחה בת ארבע נפשות יימצא מעל קו העוני. כיום מפרנס יחיד כזה, המשתכר שכר מינימום, נמצא 20% מתחת לקו העוני ויש לסגור את הפער הזה בהדרגה על מנת לא לפגוע בתעסוקה של עובדים חלשים. 

עוד הציע פרופ'  זוסמן להרחיב את תשלום דמי האבטלה, אשר גם הוקטנו בהיקפם וגם הוחמרו התנאים לזכאותם בשנים האחרונות, מעל ומעבר למה שמקובל במרבית המדינות המפותחות. פגיעות אלה בזכויות המובטלים והאבטלה הגבוהה והממושכת בקרב עובדים בלתי מיומנים יצרו, לדבריו, מצב שבו מובטלים רבים נמצאים מתחת לקו העוני. "יש למעלה מ-80 אלף מובטלים במשפחות עניות. אי אפשר לדבר על מאבק בעוני ללא רוויזיה בנושא דמי האבטלה", הטעים זוסמן.

בהתייחסו לנושא קצבאות הילדים, טען פרופ' זוסמן, כי העלייה המהירה של ילדים החיים בעוני, מרביתם במשפחות עובדות, מחייבת שיקום מסוים של קצבאות הילדים. בכל מקרה, אין להעניש ילדים – לא על עבודה בשכר נמוך ואף לא על אי עבודה של הוריהם.

זוסמן מתח ביקורת חריפה על מדיניותה החברתית של הממשלה וקבע כי מערכת הרווחה לא הצליחה להתמודד עם העוני הכלכלי המיוצר ע"י שוק העבודה. בשנים האחרונות קוצצו הקצבאות ופחתה עוד יותר יכולת מערכת הרווחה להתמודד עם העוני. אם בשנת 2000 חולצו 376 אלף נפשות במשפחות שכירים שהיו מתחת לקו העוני והיוו 46% מכל העניים במשפחות שכירים, הרי בשנת 2004 ירדה כמות הנחלצים ל-287 אלף נפשות (שהיוו 37% בלבד מכלל העניים במשפחות שכירים).

זוסמן תקף במיוחד את מדיניותו הכלכלית-חברתית של שר האוצר הקודם, בנימין נתניהו. לדבריו, אף אחת מטענותיו של נתניהו לא הוכחה מדעית וממצאי מחקרים שנערכו בארץ ובעולם אף סותרים את מרביתן. באותו אופן לא הוכח שצמיחה מהירה היא המדיניות החברתית היעילה ביותר, כפי שטען נתניהו, ואף לא הוכח שמגזר ציבורי גדול ומערכת רווחה משוכללת הם נטל על הציבור ומעכבים צמיחה. גם הטיעון שקיצוץ הקצבאות יוציא אנשים לשוק העבודה ובכך יחלץ אותם מהעוני לא הוכח. להיפך, רוב העניים עובדים.

זוסמן אף מתח ביקורת נוקבת על עמיתיו הכלכלנים ואמר כי "במקום להתעסק בשאלה האם נתניהו אוהב עשירים או שונא עניים, יש לבחון באופן מדעי האם טענותיו צודקות אל לא ולא להתעסק ברכילות".

פרופ' זוסמן ציין עוד, כי צמיחה אינה מצמצמת אי שוויון ועוני. "מבלי להמעיט מחשיבותה של עלייה בהכנסה הממוצעת לנפש, הרי שצמיחה לכשעצמה – ובייחוד צמיחה מוטת היי-טק, כפי שהייתה בישראל מאז שנות ה-90', אינה מצמצמת עוני ואי שיוון. בשנים 1980-2003 עלה התוצר לנפש ב-40% אך אי השוויון בהכנסה הכללית עלה ב-22% ותחולת העוני ב-20%. כלומר, הצמיחה לא תרמה לשיפור במצבם היחסי של פרטים בעלי הכנסה נמוכה, כפי שהוכיחו מחקרים שנעשו בבנק ישראל", גילה זוסמן.

עוד מסר זוסמן, כי מניתוח השוואתי עולמי עולה, כי מערכת רווחה גדולה אינה מונעת רמת הכנסה גבוהה לנפש. במדינות כמו דנמרק, שבדיה, אוסטריה, פינלנד, נורבגיה, הולנד ואחרות הוכח כי ניתן לקיים מערכת רווחה גדולה ורמת הכנסה לנפש גבוהה. להיפך, תחולת העוני גדולה יותר במדינות בעלות מערכת רווחה נמוכה. לדברי זוסמן, מערכת הרווחה, ההוצאה הציבורית ונטל המסים בישראל אינם חריגים בגדולם, בהשוואה למדינות הדומות בגדולן וברמת החיים שלהן לישראל ואינם משפיעים השפעה שלילית על הצמיחה. גם התמיכה הכספית באוכלוסייה העבודה בישראל אינה חריגה.

פרופ' זוסמן ציין, כי מחקרים חשובים שפורסמו לאחרונה מצביעים על כך שדווקא ביצוע קיצוצים במערכת הרווחה עלול לפגוע בצמיחה. הסיבה לכך נעוצה בהגדלת הפערים כתוצאה מכך, בהיווצרות מתחים חברתיים ובפגיעה באקלים ההשקעות ובהון האנושי, שכולם מחבלים בצמיחה.

 

קישורים רלבנטים באתר:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יכול לעניין..

רוצה שהחברה שלך תגדל? פטר את המנהלים שלך!

    מאת: עפרי קדוש *     עובדים רבים מידי עובדים בשביל הבוס שלהם ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *