מנהיגים ברשת שולחן העבודה למנהלים בישראל
מאת: עדה גרינברג* ורענן ארבל ** |
|
מטרת הדברים הבאים היא לעורר דיון ובירור באשר לשני מושגים שגורים: "הצטיינות" ו"מצויינות", שיש נטייה לבלבל ולטשטש את ההבדל ביניהם. בלבול זה משפיע על התפיסה החברתית והחינוכית וכמובן על העשייה הבית ספרית.
דיון בנושא המצויינות הוא דיון ערכי, הקובע את יעדי החינוך, וחשוב יותר- את הדרך להשגתם. הברור הערכי, הוא המתווה את ההתנהגות. ללא בירור כזה ההתנהגות נשארת אינטואיטיבית והבלבול הערכי רק מתגבר. בכוונתנו לעורר להסקת מסקנות מעשיות הקשורות לדרכי ההוראה, לדרכי הלמידה, למטרות וליעדים של בית הספר.
העולם המודרני בו אנו חיים מאופיין בהתקדמות טכנולוגית רבה ומהירה. לקצב החיים המהיר מחיר כבד הבא לידי ביטוי בבלבול ערכי. החברה הישראלית סובלת מתהליכים חברתיים ומקרו כלכליים שליליים המצטברים בעשורים האחרונים לכלל מעמסה המאיימת על הסולידריות החברתית[1].
* הבידול החברתי גובר וערכי יסוד המהווים בסיס לסולידריות החברתית נסדקים.
* איכות החיים שלנו עלתה על חשבון איכות הקשר הבין אישי.
* מערכת החינוך מכוונת הישגים, אך בפועל נשמעים תלונות על כך שאיכות החינוך רק יורדת.
* קיים בלבול חברתי בין הבנה ופתיחות לבין גבולות.
* אסרטיביות הפכה מילת קסם ללגיטימציה לאגרסיביות.
* חינכנו להבעת עמדה, להשמעת הקול האישי – אבל איבדנו את מיומנות ההקשבה.
* אנחנו אומרים – ומתנהגים בדיוק להיפך.
* אנחנו רוצים לעודד מצויינות – אבל בעצם מחנכים להצטיינות.
* יש האומרים מצויינות אך בפועל פועלים להצטיינות.
כדי לאזן בין המגמות השונות קיים צורך בהגדרה ובהבחנה, שיובילו להלימה ביו מסרים לדרכי פעולה.
ההצטיינות
ההצטיינות קשורה קשר ישיר לתחרותיות. מעמדו של הפרט כ"מצטיין" נקבע יחסית לאחרים, שלא הגיעו לרמתו, שכן, הפרט יכול להיחשב "ראשון" רק אם האחר יגיע שני.
"תחרותיות" הינה מושג שנוי במחלוקת בתחום החינוך. התומכים בתחרותיות טוענים כי התחרות היא צורך טבעי של האדם והחברה ולכן יש לרתום אותה לטובת החינוך. הם טוענים כי התחרות יוצרת מוטיבציה, מעודדת אימון לצורך השגת יעד[2].
המתנגדים לתחרותיות רואים בה אלמנט שלילי הנוגד שיתופיות ולכן אין לה מקום בבית הספר, האמור להכין את התלמיד לחיים שיתופיים בקהילה.[3]
הצורך לנצח את האחר, לגרום לו להיות פחות ערך עלולה להוביל לחוסר סובלנות ואף לתוקפנות. ההצטיינות מעודדת את הפרט להגדיל את מעמדו היחסי לעומת השאר. דרך זו מבטאת ערכי חברה אינדיבידואליים ותחרותיים. תחרותיות מעבירה מסר שאומר שכדי להיות מצטיין, עליך לנצח את האחרים. מסר זה מנוגד, לעיתים, לערכים חברתיים אחרים, שאותם רוצים להקנות, כמו "אחריות חברתית" "קבלת השונה" ו"שיתוף פעולה".
בהתייחסות אל ההצטיינות כדרך של תחרות עולות הנקודות הבאות:
"ההצטיינות" מבליטה את התוצאה הסופית (ציון, מקום ראשון בתחרות וכד), ללא התייחסות לדרך אל המטרה. כל העוסקים בחינוך יודעים להצביע על תופעות של העתקה, אי שיתוף עמיתים בידע או הכשלת האחר כדי להשיג את התוצאה המיוחלת.
ההצטיינות הינה אובייקטיבית (ניתנת למדידה) ולפיכך מתעלמת מתופעות שאינן מדידות (כיצד נמדוד "יושר" או "טוב לב", "אחריות" או "התחשבות"?). מערכת קביעת הציונים, לדוגמה, נגזרת מהצורך בהערכה מוחלטת, סופית וניתנת לכימות של יכולותיו של התלמיד. השימוש בציונים עשוי לעצב תודעה של תחרות חברתית בעולם התלמידים, בה נקבע ערכו של התלמיד על פי הישגיו האובייקטיביים.
ההצטיינות נבחנת יחסית לאחרים- הציון 80 יהיה פחות ערך אם הרוב קבלו מעל 80, ורב ערך אם הרוב קבלו מתחת ל – 80.
ההצטיינות מיועדת למעטים, המצליחים להגיע אל "המקום הראשון" (ומי זוכר את זה שהגיע שני?).
ההצטיינות, מעצם כך שהיא מבליטה את התוצאה הסופית, הינה חד פעמית ותלוית זמן. אין כל בטחון כי הזוכה במקום הראשון יזכה בו שוב בתחרות אחרת.
ההנעה להצטיינות היא לרוב חיצונית (הגביע, הציון, הכסף, הפרסום). ללא נוכחותו של הגורם החיצוני, לא תהיה מוטיבציה להישג. לא כאן נרחיב את הדיבור על המשמעות של להיות תלוי בהנעה חיצונית.
מצויינות
בהתייחסותנו למצויינות, אנחנו מתכוונים להנעה פנימית הדוחפת את האדם ומניעה אותו להשגת יעדים שהציב לעצמו. מטרתה להעביר את המסר "עשה הכי טוב שאתה יכול", התגבר על מכשולים במקום לנצח אחרים, הצב יעדים אישיים ופעל להשגתם תוך התחשבות והתייחסות לסביבתך, תן ערך לחוויה האישית שלך בתהליך.
המצויינות מבוססת על הנעה פנימית ולכן פונה לכל אחד ומעודדת אותו לפתח את יכולותיו. המצויינות שמה דגש על התהליך בדרך אל היעד (מבלי להמעיט בחשיבות היעד הסופי). כלומר, מודעות הפרט למקום בו הוא נמצא בתהליך לקראת היעד היא מטרה בפני עצמה, וחשובה באותה מידה כמו השגת היעד. היא מצריכה כוחות פנימיים המניעים את הפרט. התגמול על המאמץ בעצם ביצוע המשימה יהיה; ההתקדמות, ההנאה, הסקרנות או השליטה בגורלך. מכאן הצורך להקנות מצויינות ולחנך לקראתה.
עולה מכך, שפיתוח מצויינות משמעו תהליך של הצבת יעדים ובחינת הדרך להשגתם, תוך תהליך של מודעות לעצמי ולסביבה, שעימה נמצא החניך בקשר. הדגשת המודעות העצמית והסביבתית קושרת את תהליך פיתוח המצויינות עם פיתוח מערך ערכי, הנבחן ללא הרף, תוך הכרה וקבלת השונות בין בני האדם.
מצויינות והצטיינות
גם המצויינות וגם ההצטיינות מהווים מנוע להשגת יעדים וכל אחד מהם משקף את עולם הערכים הקשור אליו. לתכנים שמלווים את תהליך המצויינות חשיבות רבה במסרים הסמויים והגלויים בבית הספר. כאנשי חינוך מוטלת עלינו האחריות לבירור ערכי זה, לבירור המסר החברתי המבטא הלכה למעשה את תפיסת העולם והסולם הערכי של בית הספר. הסולם הערכי בו נבחר ישפיע על נורמות ההתנהגות במקום.
אנו סבורים, כי בפועל בתי הספר דוגלים בחתירה לקראת מצויינות על המסר הערכי המשתמע ממנה, אך חוטאים במסרים סותרים עקב חוסר מודעות מספקת למסרים השונים הנובעים משני המושגים. כאשר מחנכים ילד להיות "מצטיין" נוטים לבלבל בין "תעשה הכי טוב שאתה יכול" לבין "תהיה הטוב ביותר". שני המסרים שונים בתכלית זה מזה. האחד (תעשה הכי טוב שאתה יכול) מתכוון ליכולת להתגבר על קשיים כדי להצליח בבצוע המשימה (מצויינות), והאחר (תהיה הטוב ביותר) מכוון להשקעת מאמץ במטרה להיות טוב מאחרים ולנצח אותם (הצטיינות).
חשוב לדעת
אין אנו טוענים לביטול ההצטיינות על חשבון המצויינות. לדעתנו, יש מקום לשני המעגלים בבית הספר, תוך הכרה ברווחיו ובמחיריו של כל מעגל. אנו משוכנעים כי המצטיינים, בחתירתם להישגים, הם אלה המושכים את החברה מעלה. הם המסמנים את הכיוון והם הדוגמה לכך ש"השמים הם הגבול" ושתמיד "אפשר יותר טוב". אך כמות המצויינים, היא זו שתקבע, בסופו של דבר, את איכות החברה הלכה למעשה.
חובה עלינו כאנשי חינוך להירתם לבירור המושגים ולמסר המשתמע מהם. אין זה חדש כי החברה בה אנו חיים הופכת לתחרותית יותר, אינדיבידואליסטית בה ערכים כמו "אחריות חברתית" ו"תרומה לקהילה" הולכים ופוחתים. גדל מעגל הדיבור על הצטיינות, על חשבון מעגל עשיית המצויינות.
אנו קוראים לאנשי החינוך לערוך בירור ערכי זה, להציף עמדות ודעות ולברר תפיסות שגויות, במטרה להגיע למסקנות אופרטיביות על אופי אורח החיים הבית ספרי ועל מאפייני תכנית הלימודים. בירור כזה עשוי למנוע את הבלבול הרווח, לצמצם את הפער בין הדיבור לעשייה ולהביא לאיזון המתבקש בין הצטיינות ומצויינות.
* עדה גרינברג, מנהלת בית ספר "הנדיב" במטולה
** רענן ארבל, רכז העצמה במופת ויועץ חינוכי
[1] בן – אליא נחום, 2000, אזרוח החינוך בישראל: דה רגולציה, דמוקרטיזציה ואחריות מוגברת, ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות
[2] Hinck, E.A. (2003). Managing the Dialectical Tension Between Competition and
Education in Forensics: A Response to Burnett, Brand, & Meister
[3] Verhoeff. T (1997). The Role of Competitions in Education. Retrieved January 4, 2007 from: http://olympiads.win.tue.nl/ioi/ioi97/ffutwrld/competit.html
קישורים רלבנטים באתר:
המנטור כמלווה תהליכי עבודת בית-הספר
|
מנהיגים ברשת |
|
© כל הזכויות שמורות ל"מנהיגים ברשת" אוגוסט 2008. החומר מותר לשימוש אישי בלבד. אין לעשות בחומר שימוש מסחרי/עסקי ו/או להפיצו בכל דרך שהיא (להוציא באמצעות יצירת קישור למאמר ספציפי ולעמוד הבית במקביל) מבלי לקבל רשות מפורשת בכתב מהנהלת האתר |
