'מחזה חיינו': שילוב תיאטרון פלייבק בפעילות הדרכה לעובדים

מאת: לוצ'יה קרפל (צוות אופטימום 1994 בע"מ) ונורית שושן (תיאטרון הפלייבק "משחק מהחיים")

פורסם לראשונה בירחון משאבי אנוש, יוני 2003

 

רציונל

הדרך האפקטיבית ביותר ללמידה היא באמצעות חוויות – הדהוד שלהן, הרהור בהן ועיבוד בנוכחות "עד" או "עדים". לרוב, העיון בחוויות מעברם של המשתתפים בסיטואציה סדנאית הנו על מצע של סיפור המעשה, כפי שהוא מועלה על-ידי המשתתף בלשון עבר ובריחוק מסוים. לחילופין, משתמשים במשחקי תפקיד, בהם החוויה היא "כאן ועכשיו" – אולם מצבים אלו הם דמיוניים ולא תמיד מעוררים הזדהות עמוקה אצל המשתתפים.

תיאטרון ה"פלייבק" ((Playback מספק דרך פרקטית ומזמינה עבור אנשים ליצירת קשר חוויתי עם אירועים מעברם, להתבוננות ולבחינה מחודשת שלהם. הממד הקבוצתי משמש, לא רק ל"עדות" מחזקת עבור בעל הסיפור, אלא מאפשר לצופים השקטים לעבד חוויות של עצמם.

בקבוצת מכירים, ההזדהות מוזנת לרוב על-ידי מטען רגשי, הקיים זה מכבר בין הנוכחים. הבאת פן אחר, דרך סיפורים אישיים, מרחיבה את ההיכרות בין חברי הקבוצה ומאפשרת חיבור ממקום חדש.

 

מהו תיאטרון הפלייבק

הפלייבק מגיע מתוך המכנה המשותף הרחב ביותר שיש בין אנשים: רגש, יצירה ותחושות, ומחבר אותם ל"כאן ועכשיו".

הפלייבק  הנו זרם של תיאטרון חווייתי, שנהגה על ידי ג'ונתן פוקס בארה"ב בשנת 1975, ועד מהרה הפך להיות גוף בינלאומי, הקיים ביותר מ-31 מדינות ברחבי העולם.

לישראל הובאה השיטה על ידי אביבה אפל, מייסדת תיאטרון הפלייבק "משחק מהחיים" – קבוצת הפלייבק הותיקה והמנוסה בישראל, הפועלת משנת 1991. נציגי קבוצה זו חברו עם היועצים הארגוניים מצוות אופטימום ליצירת מוצר חדש, משותף לשני התחומים: טכנולוגיה סדנאית, הכוללת פתיחת ערוצי רגש דרך סיפורים אישיים, וחיבורם לנושאי תוכן מעולם העבודה.

תפיסת העולם העומדת מאחורי הפלייבק:

בתיאטרון המסורתי/ממסדי יוצרים עבור הקהל סביבה מלאכותית דמיונית בה מתרחשת העלילה בעוד הקהל צופה בה מרחוק. לעומת זאת בתיאטרון הפלייבק מביאים את הקשר קהל/שחקנים/סיפור – למרכז תשומת הלב וגיבורי המחזה הם המספר וסיפורו, כאשר הקהל שותף מלא לחוויה . צורה זו של תיאטרון מחזירה אותנו לזמנים בהם ישבו אבות אבותינו מסביב למדורה ושיתפו את כל הקהילה בסיפורם, תוך שיתוף הקהל בהמחשת הסיפור.

איך זה עובד?

בעקבות הדגמה אישית של השחקנים, מוזמנים המשתתפים לספר סיפורים אישיים. משנבחר המספר, הוא מוזמן לשבת לצד המנחה, המכוון אותו לספר את סיפורו תוך התמקדות במה שמשמעותי לו. המספר בוחר מבין השחקנים, מי ישחק אותו בסיפור וכן דמויות נוספות החשובות לו. לרשות השחקנים אביזרי במה בסיסיים וכלי נגינה. השחקנים מתכוננים כמה שניות ומשקפים את הסיפור על הבמה בדרך יצירתית.

המספר צופה במתרחש בעודו יושב על הבמה לצד המנחה וכמובן כל הקהל / קבוצה עמו.

בסיום פונים השחקנים למספר. המנחה שואל אותו איך הרגיש או מה ראה בשיקוף הסיפור, שהתאים לו במיוחד.

לעיתים השחקנים משקפים חלק שלא סופר או משאלת לב של המספר. פעמים רבות מתברר, שהשחקנים העלו פרטים שלא סופרו, והיו ידועים רק למספר, מה שמעיד על הקשבה אינטואיטיבית מעבר לפרטים. לעיתים מציע המנחה למספר לראות אפשרות אחרת לסיפורו או סצינה שלא התרחשה במציאות והייתה חסרה לו. כל זה עשוי לתרום להתבוננות מזווית שונה על הסיטואציה, ולפתוח לאפשרויות נוספות, שבעת ההתרחשות לא מודעים להן.

כמו כן מתברר, שאנשים בקהל חווים חוויות דומות. נוצרת זרימה רב כוונית המחברת בין כולם: הסיפור מהדהד אצל רבים  ומעלה אצל אנשים סיפורים נוספים. שיקוף יוצר שיתוף ושיתוף מוביל לתחושת ביטחון. סיפורים מהחיים מעלים רגשות לפני השטח ומאפשרים לכולם יחד לעבור תהליך או חוויה. לספר סיפור ולראותו קם לתחייה בנוכחות עדים – מאפשרים לאדם את החוויה של התחברות.

טכניקת תיאטרון הפלייבק פונה לכל אחד ואחד באשר הוא, ללא פניות וללא גבולות- ושמה את האדם וסיפורו במרכז. הוא זוכה להקשבה אמפטית, שאת טבעה לומדים משתתפי הסדנא עד מהרה.

העקרונות המנחים את הפלייבק הם:

• הקשבה למספר – כולל פרטי הפרטים ורחשי הלב
• שיקוף מתוך שיתוף
• שיתוף פעולה וכללי עבודה נאותים המכבדים כל משתתף
• יצירת מרחב בטוח ונינוח
• קבלה והקשבה ללא שיפוטיות
• יצירה מתוך אמת- התחברות לכאן ועכשיו

 

איך עובד השילוב

בשיטת העבודה, שפותחה בשיתוף פעולה בין צוות אופטימום לבין תיאטרון הפלייבק "משחק מהחיים", מושקעת עבודת הכנה רבה טרום הסדנא. במסגרת זו מאתרים בקפידה  את הממדים הרלוונטיים לנושא המבוקש, שסביבם נזמין ונעבד את הסיפורים האישיים.

בסדנא עצמה נשזרים קטעי דרמה בהובלת אנשי הפלייבק בקטעי עיבוד, המשגה והשלכה בהובלת היועץ הארגוני. היועץ משתמש ב"סוללה" של מושגים, שנבחרו מבעוד מועד בהקשר לנושא הנבחר, בקצב ובתזמון המתאימים לתוכן הסיפורים העולים במהלך הסדנא.

באמצעות עבודה יצירתית על סיפורים אישיים, אדם יכול לחבר בין שכל לרגש ולהפנים רעיונות, מסקנות או מושגים, שעלו מעצם העיסוק בפן האישי שלו או של חברי הקבוצה. העיסוק בסיפורים האישיים עוזר לחבר בין מושגים לחיים בפועל. כל העת מתקיים "ריקוד" עדין בין ההיבט האישי, הייחודי לכל משתתף, לבין ההיבט הקולקטיבי האוניברסלי – ותוך כך מופקת למידה אישית וכללית.

הפלייבק אמון על הספונטני, היצירתי, הלא נודע. ההדרכה מייצגת את ההבניה, ההגדרה, המיפוי וההתנהלות המסודרת עפ"י תוכנית מוכנה מראש. יחד מתקבלת תמונה שלמה של חיבור בין ההגיון לרגש, בין התיאוריה למעשה, בין דו-ממדיות לתלת-ממדיות ויותר.

כל זה נעשה תוך שיתוף פעולה רצוף ומלא בין כל המשתתפים והמובילים של התהליך.

עפ"י ניסיוננו, ניתן להשתמש בצורת עבודה זו במספר אופנים / תזמונים שונים,  המייצגים מטרות ומאפיינים דינמיים שונים:

1. התנעת תהליך של עבודה מתמשכת עם קבוצה. (תעסוק בנושאים כמו הכרות, בניית אמון, מיפוי ראשוני של הנושא).
2. סגירה של תהליך לקבוצה, שעבדה יחדיו לאורך זמן. (תעסוק בנושאים כמו סיכום התהליך, חזון קדימה ומשוב אישי).
3. הדרכה לנושא ספציפי – כגון שרות, הנעה פנימית, התמודדות עם שינוי או כד'.

 

הדגמות "מהשטח"

בהמשך מובאים מספר רגעים מסדנאות שנערכו בארגונים שונים.

 

הדגמה מסדנת הדרכה סביב נושא מסוים (קטגוריה 3 לעיל)

אוכלוסייה: צווארון לבן.

הסדנא נערכה למחלקה שעמדה בפני כניסה לתהליך של ERP. הארגון רצה לאפשר לאנשים להיפגש עם נושא ההתמודדות האישית עם שינויים. במהלך הסדנא התבקשו המשתתפים לספר על רגעי שינוי בחייהם הפרטיים. להלן שני סיפורים, שעלו והומחזו:

סיפור ראשון: עליה לארץ. אדם שכבחור צעיר קיבל החלטה חשובה לעלות ארצה יחד עם אמו ואחותו.  לאחר שאביו נפטר הוא  שימש כראש המשפחה. אמו ואחותו היו תלויות בו בכל, סמכו  ונשענו עליו. המסע ארצה היה קשה מאוד, ובארץ שלחו אותם לגור במקום מרוחק. הוא שמר על זכויותיהם ודרש לעבור. כל זה האריך את תלאותיהם והוא ספג מאמו ואחותו תלונות וטענות בלי סוף, כולל למה הביא אותן ארצה בכלל. בסופו של דבר הכל הסתדר. הן מצאו את מקומן פה וגם הוא. הוא לרגע לא מתחרט על השינוי הגדול שעשה בחייו – העלייה לארץ.

התמקדות השחקנים הייתה בדרך הקשה שעבר המספר, מרגע שבו בחר לעשות שינוי כה מהותי בחייו וחיי משפחתו. עמידתו בקשיים הרבים והלחץ מצד בנות משפחתו, וכן עמידתו על זכויותיהם לגור במקום בו רצו. למרות כל הקשיים הוא יודע וידע, שזו הבחירה הנכונה.

סיפור שני: אבא לבת, שהגיעה השעה בה היא בחרה לצאת מהבית ולהיות עצמאית.  לאב היה קשה  מאוד להתמודד עם השינוי – ילדתו הקטנה הגיעה לפרקה והנה היא פורשת כנפיים ופורחת מהקן. היה לו קשה  מאוד, שהוא כבר לא יהיה חלק מחייה באופן שוטף. זה היה לו קשה וכואב. יחד עם זאת הוא  חש  הבנה וגאווה, על הצעד שעשתה.

השחקנים שיקפו את הניגודים שבו: הקושי והכאב להרפות ולהיפרד מול גאווה על החוזק והעצמאות שיש לבתו.

 

המושגים שהעלה היועץ הארגוני בעקבות עיבוד הסיפורים הללו:

• כוחות לשינוי / שימור (Forces for sameness / Forces for change):    בכל מצב נתון קיימים שניהם, ומושכים לכוונים מנוגדים. לעתים שומעים קול זה או זה חזק יותר. חשוב לדעת זאת ולא לתת לרגעי חולשה ורגרסיה לייאש אותנו או להוריד אותנו מדרך המלך לשינוי. רק בשינוי יש צמיחה וחיות.
• הכרות עם שלבי ההתמודדות עם שינוי: קודם כל פרידה כואבת מהמוכר והנוסך בטחון (גם אם לא היה נעים), אחר כך תקופה של תלישות, חוסר בטחון ובלבול – ולבסוף קפיצה אמיצה למים החדשים.

 

הדגמה מסדנא בפתיחת תהליך (קטגוריה 1 לעיל)

אוכלוסייה: צווארון כחול.

התהליך היה של גיבוש קבוצת "מובילי דעה" מקרב עובדי הקו הראשון במערך של הפצת סחורה. בסדנא הראשונה ביקשנו למפות את מרכיבי התפקיד ולאתר את הכוחות והאתגרים היומיומיים בתפקיד. המשתתפים הוזמנו לספר סיפורים על כניסתם לעבודה בתפקיד זה.

סיפור ראשון: אדם שבעקבות פיטורין התגלגל מעבודה לעבודה. האדם לא מצא את מקומו בשום מקום  ושילם על מצב זה מחיר כבד בהערכה העצמית שלו. מה שחיזק ו"הציל" אותו זו אשתו, שעמדה לצדו כל העת. בזכותה הוא עובד כיום במקום זה ומצליח יפה וכמובן מרוצה. סוף סוף מרגיש שיש לו בית.

• בעיבוד שהוביל היועץ הארגוני, עלתה תחושת השייכות של עובדים אלה לחברה, והמחויבות ההדדית ארוכת הטווח. נושאים אלו הם אבני היסוד במוטיבציה לתפקיד.

סיפור שני: עובד שקיבל "בירושה" מעובד שעזב לקוח קשה ובעייתי. הלקוח קיבל פניו מהתחלה בדרישות בלתי אפשריות וביחס גרוע. אין חנייה , הובלת סחורה למחסן בלי גישה ובקומה גבוהה, ובכלל יחס של חוסר כבוד וזלזול. המספר נמנע מלהתעמת עם הלקוח הקשה, למרות שהלה ניסה למשוך אותו לוויכוח ואף איים עליו, שיבטל את עסקיו עם החברה.  העובד הצליח לגייס את גיבוי ההנהלה שמעליו, ויחדיו ניגשו למלאכה. נקבעו כללי עבודה חדשים ומתאימים, והיום: חגיגה. הלקוח יודע שהכל היה לטובתו. הוא דואג לשמור חנייה למספר, מקבל את הצעות הייעול שלו, ויותר מכך הם ממש חברים….

• בעיבוד עלה נושא כוחו של מחלק הסחורה בעיצוב מערכות היחסים עם לקוחות – ומכאן חשיבותו של המחלק בעיצוב תדמית החברה, והערך המוסף המכירתי שלו.

 

לסיכום: תרומתה של צורת עבודה זו לפיתוח הצוות

מה בעצם דרוש, כדי שעובד יתפקד טוב,  וכדי שצוות עובדים יעבוד בשיתוף פעולה ויפיק את המקסימום? מטרה משותפת, שיתוף פעולה, הקשבה, יצירתיות, אכפתיות, כבוד הדדי, אמפטיה, הכרות, קשר וקשב.

אלו בדיוק המצרכים לפלייבק במיטבו: הקשבה למספר ולסיפורו, אמפטיה לא שיפוטית, קשר וקשב הדדי, יצירתיות וכבוד הדדי וכמובן מטרה משותפת- ליצור יחד, ליהנות ולהגיע למשהו שלם ומספק.

ההתבוננות המשותפת בסיפור של כל אחד מחברי הקבוצה מאפשרת תחושה של שיתוף וחיבור ממקום אישי, בנוסף לחיבור הקיים דרך מקום עבודה משותף.

היחסים מקבלים רובד נוסף של אמון ומאפשרים המחשת המצבים עמם מתמודדים בעבודה – דרך חיבור לפן אישי רגשי.

הבאת המציאות על ידי משתתפי הסדנא וסיפוריהם (כל אחד מה שמתאים לו ומה שהוא בוחר) מאפשרת ליצור חיבורים נוספים בין חברי הקבוצה לבין עצמם ובעיקר בין התיאוריה והמושגים – לבין הדרך בה הדברים עובדים הלכה למעשה במציאות. דווקא החיבור להתבוננות מתוך יצירתיות, רגש ודמיון ממחיש יותר מכל הגדרה את הביצוע הלכה למעשה. כמו שנאמר: תמונה אחת שווה אלף מילים.

אנו בוחרים את הנושא לפי צרכי החברה המזמינה. הגדרת הנושא שקופה למשתתפים. החיבור בין נקודת המבט האישית של כל אחד לבין עולם העבודה מאפשר לכל משתתף להביא את עצמו ממקום של פתיחות ולא ממקום של חובה או לחץ. הפלייבק מאפשר לקבוצה לבנות אמון הדדי, הדרוש לעבודה טובה ומספקת, תוך יצירת מקום בטוח ומהנה.

 

קישורים רלבנטים: