יחידת דוברות בארגון ביורוקרטי

הרחבה לכתבת משאבים, גיליון 245, 5 בפברואר 2001

 

אנשים 'מתייקים' זה את זה בתת-ההכרה שלהם לפי ההתרשמות והרושם מן המפגש הראשון ביניהם. מזה נובעת חשיבות המפגש הראשוני, שמכתיב וקובע במידה רבה את ההתייחסות ההדדית לאורך זמן. "ההופעה החיצונית, במובנה הנרחב, היא שפה לא-מילולית שקובעת במידה רבה את הרושם שייווצר במפגש הראשון", אומרת אילת שביט, יועצת תדמית, ומדגישה כי "בעסקים, בפוליטיקה ובאהבה, לא די במילים".

שביט מדריכה בעיקר עובדים שמהווים 'חלון ראווה' של הארגון, לרבות אנשי מכירות, שיוצרים את המגע הראשון עם לקוחות פוטנציאליים. (נכללים בזה גם אנשי מכירות בטלפון, שהמפגש הראשון שלהם הוא קולי בלבד, וכדי להישמע 'טוב' הם צריכים ללמוד "לדבר עם חיוך").

הופעה חיצונית כוללת כמה מרכיבים:

1. לבוש ושפת גוף, ובה נכללים בין היתר מרחק פיזי, יציבה ולחיצת יד.
2. בכל אינטראקציה קיים מרחב אישי לכל אחד מהצדדים, שלתוכו הזולת אמור להיזהר מלפלוש. צריך להיות מודע לטריטוריה זו של הזולת, שבה הוא 'אוהב' לשלוט. "כשאתה נכנס לחדרו של האחר, אתה צריך לחשוב עד היכן אתה יכול להתקרב, אם והיכן אתה יכול לשבת, איפה להניח את התיק (לא על שולחנו של האיש) וכן הלאה".
3. לחיצת יד היא לא עניין פשוט. צריך להיות מודע למרחק הפיזי הנכון מן הזולת כשעומדים ללחוץ את ידו. לא ללחוץ חזק מדי או חלש מדי, והמידה הנכונה היא 'לחיצת יד יציבה', היוצרת מעין תחושה של "שווה בין שווים". כל אלה – מידת הקרבה הפיזית, לחיצת היד ועוד, עשויים להיות שונים מתרבות לתרבות.
4. ההופעה החיצונית ה'נכונה' גם משתנה מתקופה לתקופה, מציינת שביט. "למשל, בשנות השמונים מנהל אמור היה לעטות על גופו Suit Power(חליפה שחורה או מפוספסת בקווי "סיכה" דקים), חולצה לבנה ועניבה שחורה, בכדי לשדר סמכותיות וכוחניות. היום החברה יותר פתוחה וידידותית, מנהלים אמורים לשדר יותר ידידות ונגישות, ולכן הם לובשים חליפות יותר רכות, יותר צבעוניות, וניתן לומר גם יותר נשיות, לא מרובעות, שמתאימות יותר לגזרת הגוף.

 

קישורים רלבנטים באתר: