הטיית האישוש – היקפה ועמידותה להנחיות להפחתת הטיה

מאת: ד"ר טליה מירון-שץ *

תקציר עבודת דוקטורט בהנחייתו של פרופ' גרשון בן-שחר,

המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית

העבודה אושרה במאי 2005

הטיית האישוש הינה תופעה נפוצה, הבאה לידי ביטוי בגיבוש השערה ראשונית על סמך מידע שעשוי להיות מצומצם או לא בהכרח אמין. כאשר מידע נוסף מפורש לאור אותה השערה ראשונית (שיתכן שאף השפיעה על בחירת המידע), ההשערה עשויה לזכות, כביכול, לאישוש. זאת למרות שבהינתן השערה ראשונית אחרת או אף מנוגדת, המסקנה הסופית יכולה היתה להיות שונה. מחקרים מצאו, כי מקבלי החלטות, כמעט בכל תחום, נתונים להטיית האישוש, אך המחקר הנוכחי מתמקד בקבלת החלטות בתחום משאבי האנוש, שכן החלטות לגבי שכירת מועמדים הינן רגישות במיוחד. אלפי החלטות כאלה מתקבלות מדי יום ביומו ומנהלי משאבי אנוש חשופים לעיתים קרובות למידע שאינם אמורים לשלב בשיפוט שלהם, לא כל שכן לתת לו להשפיע עליו באופן ניכר. המחקר הנוכחי בוחן מספר התערבויות להפחתת הטיית האישוש. מעבר לחשיבות התיאורטית שבבדיקת הטיית האישוש ועמידותה להנחיות להפחתת הטיה, קיימת חשיבות מעשית לבדיקה ניסויית של התערבויות להפחתת הטיה בתחום שבו החלטות כאלה נפוצות והרות גורל.

במוקד המחקר עמדו שלוש התערבויות להפחתת ההישענות על מידע ראשוני:

1. איחזור מידע חיובי ושלילי על המועמד.
2. בניית מודל החלטה לצורך קביעת הציון לדו"ח מרכז הערכה של המועמד (התערבות ייחודית שנבנתה לצורך המחקר הנוכחי).
3. צירוף של שתי ההתערבויות.

במטרה לבחון את האפקט המתמשך של ההתערבויות, השתתף כל נבדק בשני מפגשים שהתקיימו במרחק של שבועיים זה מזה. המטרה העיקרית של המחקר הנוכחי היתה לבחון האם הטיית האישוש תישאר בעינה על אף ההתערבויות השונות ועל אף מאפייני המטלה שנועדו להפחית אותה.

המחקר בחן את המידה בה הדיוטות (סטודנטים, N=240) ומומחים (מנהלי משאבי אנוש, N=167) מסתמכים על מידע ראשוני הנוגע לביצוע הכללי של מועמד לעבודה בבואם לדרג את דו"ח מרכז ההערכה שלו. בנוסף להתערבויות להפחתת ההטיה, שני מאפיינים של המטלה הניסויית תוכננו כדי להפחית את ההישענות על המידע הראשוני: תגמול עבור שיפוטים מדויקים והנחיות (מרומזות) להתעלם מהמידע הראשוני. מאפיינים אלה תרמו לתוקף האקולוגי של המחקר, משום שהם נפוצים בעשייה הארגונית. אציין כי מבחינה מחקרית מאפיינים אלה לא תמיד נמצאים יעילים.

ההטיה נמדדה על ידי בחינת השפעתו של מידע ראשוני כיווני (חיובי או שלילי), שקיבל הנבדק לגבי יכולתו הכללית של המועמד על הדירוג שהעניק לו בדו"ח מרכז ההערכה. בנוגע להשפעה של ההתערבויות על הדירוגים הסופיים, המחקר הנוכחי בדק גם:

א.   האם הביצוע של ההתערבויות – המידע שאוחזר והמודלים שנבנו – מושפע מהמידע הראשוני (חיובי או שלילי)?

ב.   האם ההשפעה של המידע הראשוני על ביצוע ההתערבויות תעלה בקנה אחד עם השפעתו על דירוגי המועמדים?

ג.    האם התערבויות שונות, ובעיקר צירוף ההתערבויות, ישפיעו באופן שונה על ההישענות של הדירוגים הסופיים על המידע הראשוני?

ד.   מה יהיה האפקט המתמשך של ההתערבויות, בהנחה שיהיה להן אפקט בבדיקה הניסויית הראשונה?

ה.   לבסוף, ביצוע המחקר בשתי אוכלוסיות נבע מהרצון לבחון האם הדיוטות ומומחים נתונים, באותה מידה, להטיית האישוש, והאם יהיה דמיון ביכולתם לעשות שימוש בהתערבויות כדי להפחית את הנטייה להישען על חומר ראשוני?

התוצאות של שני המדגמים מעידות על קשר מובהק, מבחינה סטטיסטית, בין הערכיות של המידע הראשוני (חיובי מול שלילי) לבין הדירוגים הסופיים של המועמדים. ההתערבויות שנועדו למתן את ההשפעה של המידע הראשוני לא הצליחו לעשות זאת ולא נמצא הבדל בין נוכחות המידע הראשוני בשיפוטים של קבוצות ההתערבות יחסית לקבוצת הביקורת. מאידך, הנבדקים ביצעו את ההתערבויות באופן שהושפע רק במידה מעטה מהמידע הראשוני – יחסית להשפעה של המידע הראשוני על הדירוגים הסופיים. כך לגבי הביצוע של שתי ההתערבויות, כפי שבא לידי ביטוי במידע שאוחזר על ידי הנבדקים וכן במודלים לקבלת החלטה שנבנו על ידי הנבדקים. הניתוק בין השפעת המידע הראשוני על הדירוגים והשפעתו המתונה יותר על ההתערבויות עולה בקנה אחד עם ממצאים קודמים בנוגע לקושי להתעלם ממידע ולעשות כן באופן מתמשך, למרות נוכחות הנחיות ותמריצים. דפוס התוצאות במדידה השנייה תאם בדרך כלל את הדפוס שנצפה במדידה הראשונה.

מן ההשוואה בין המדגמים השונים ובין אופן הביצוע של הדיוטות ומומחים את ההתערבויות נובעות מספר מסקנות:

1. הממצאים מצביעים על כך ששיפוטי מומחים מסתמכים על מידע ראשוני. הסתמכות זו נמוכה מעט מההסתמכות של הדיוטות על מידע ראשוני, אם כי המובהקות הסטטיסטית של ההבדל היא שולית.
2. בשני המדגמים ביצוע ההתערבויות – איחזור המידע ובניית המודלים – הושפע מהמידע הראשוני פחות מאשר הדירוגים הסופיים. המומחים, בפרט, ביצעו את ההתערבויות באופן שהיה חסין בפני המידע הראשוני. המודלים שההדיוטות בנו לצורך קבלת החלטה הושפעו מהמידע הראשוני, אך במידה פחותה מאשר השיפוטים הסופיים. איחזור המידע לא הושפע מהמידע הראשוני הן אצל המומחים והן אצל ההדיוטות.
3. החוקרת שיערה כי הדירוגים הסופיים יושפעו במידה ניכרת מהמידע הראשוני אצל נבדקים שיקבלו את צירוף ההתערבויות, וזאת בשל העומס הקוגניטיבי הנגרם מהצורך לאחזר מידע ולבנות מודל החלטה. השערה זו התממשה רק לגבי ההדיוטות, בעוד שההישענות של המומחים על מידע ראשוני היתה דומה בכל קבוצות ההתערבות ובקבוצת הביקורת. הנקודה האחרונה ביחס למומחים, שאולי סותרת אינטואיציות לגבי ביצועיהם, היא שוותק אינו קשור למידת ההישענות של השיפוטים שלהם על מידע ראשוני.

ההשלכות של המחקר הנוכחי נדונות ביחס לנטייה להישען על מידע ראשוני שהוא רלוונטי למטלת השיפוט, כאשר הסיבה לחוסר הלגיטימיות של השימוש בו הינה פרוצדוראלית. כמו כן, נדונות סוגיות הנוגעות לאופי ההתערבויות העשויות להפחית את הנטייה להישענות על מידע ראשוני. לסיום, נדון הצורך לנהוג בתבונה ובשיקול דעת בעת החשיפה למידע, משום שקשה מאוד "למחוק" אותו מן התודעה.

למסקנה זו חשיבות חברתית מכרעת, משום שהישענות על מידע ראשוני עלולה להטות החלטות בחירה ומיון של עובדים ולייצר החלטות מפלות שאין להן מקום בחברה שוויונית.

* דר' טליה מירון-שץ – חברת סגל (מרצה בכירה) לשיווק בקריה האקדמית אונו, מרצה לשיווק בביה"ס למינהל עסקים WHARTON