מנהיגים ברשת שולחן העבודה למנהלים בישראל
מאת ישראל בוצקו, מרצה בחברת A2B
פורסם לראשונה אוקטובר 2001
הומור נתפס בדרך כלל כהתנהגות לא רצינית, המתאימה לאווירה הבלתי מכופתרת שאחרי העבודה ולמפגשים חברתיים, יותר מאשר לפגישות עסקיות. ישראל בוצ'קו, המרצה בחברת A2B בנושא תקשורת בינתרבותית ופערים בינתרבותיים, אומר כי ההומור יכול לשמש גם ככלי עסקי חשוב. שימוש נכון בהומור בעסקים מאפשר לשבור את הקרח, ליצור קשר אינטימי יותר עם הלקוח כדרך לקידום העסקים בשיטת "הלקוח כידיד", וכן לקבל פרספקטיבה נכונה לגבי החשיבות העצמית שלך כדרך למנוע "משחקי כבוד" ואגו ורכישת חסינות בפני עלבון.
אמת זו נכונה בפרט עבור אנשי עסקים ישראליים הנוטים להיעלב מהר. כאשר אנשי עסקים מהארץ נתקלים בהתנהגות שאינה מתאימה לתבניות המוכרות להם, חוסר ההיכרות עם תרבותו ומנהגיו של בן-השיח גורמים להם להניח שהוא רוצה לעשות להם תרגיל. הפרשנות המוטעית גורמת להם לצאת מייד למתקפה, כך שלעיתים הם מעליבים את הפרטנר. הפנמת עקרונות ההומור מאפשרת לאדם להתמודד עם הסיטואציה ביתר אפקטיביות. הדרך הפשוטה והטובה ביותר היא להעליב את עצמך יותר ממה שבן- שיחך מנסה לעשות.
כך למשל, אם נדמה לך שהצד השני חושב שאתה פראייר מומלץ להגיד "בעיני החברים שלי אני נחשב לפראייר גדול", משפט כזה מוציא מייד את העוקץ מהסיטואציה ומשדר לצד השני "לא תוכל להעליב אותי, כי אני בעצמי עשיתי זאת". חצי מחיינו אנחנו מסתובבים קרביים ונעלבים, כי אנחנו חשים שכולם נגדנו. שימוש בהומור יכול לגרום לנו לשנות פרספקטיבה ולהתייחס לחיים כאל מלחמת שוורים. אפשר לצאת נגד השור בזירה עם גלימה ולנפנף בה הצידה, ואז השור עובר לידך ולא פוגע בך, ואפשר להחזיק אותה לפנייך ואז תזמין את השור להיכנס בך. במציאות העסקית שלנו אנחנו נוטים להניף את הגלימה לפנינו. רכישת הומור תסייע בעשיית התנועות הנכונות.
לעיתים, סוגי הומור מסוימים לא רק שאינם אפקטיביים, אלא יכולים להיות גם בלתי רצויים בעסקים. הבעיה היא שישראלים נוטים לספר בדיחות לא רלוונטיות בעיני אורחים זרים- הפוגעים באורחים או בתדמיתם עצמם. חשוב לזכור שבדיחה נמדדת במבחן התרבות- בדיחות שנראות לנו מצחיקות יכולות להיות מסוכנות כשהן חוצות קווים אדומים של מוסר, מוסכמות ותרבות. מכאן שההמלצה היא להימנע מלספר בדיחות, מכיוון שפעמים רבות יש להן אפקט הפוך והן חוסמות כל אפשרות למו"מ. בין הבדיחות המקובלות בארץ הן בדיחות על קבוצות ייחוס או קבוצות אתניות שונות, בעיני זרים הדבר נתפס כחוסר טעם וחוסר טקט.
הומור בעייתי נוסף הוא זה שהופך את המסר לקורבן, בנוסח "בבית אני סמרטוט, אז אל תדבר איתי. לי אין מושג, תדבר עם המזכירה שלי". בארץ זה נחשב מצחיק ואפילו מקובל, אבל כשישראלי יגיד זאת לעמית מהמזרח-הרחוק, הוא יאבד את אמינותו, שכן הזר לא יבין איך זה שאדם בסטטוס כה גבוה מוכן לאבד אותו לטובת זוטר. ההומור הבעייתי ביותר הוא בנושאי דת, ובפרט במגע עם אנשי עסקים מארה"ב. למרות הדימוי הליברלי שלהם, רוב האמריקנים די שמרנים ופוריטנים, ולא אוהבים בדיחות על דת, אלוהות או על ישו. דוגמא ל"קצר בהומור" הוא פגישה שהתקיימה בין אנשי עסקים מהמערב התיכון בארה"ב, שבאו לארץ לבצע עסקת רכישה גדולה. האמריקאים סיפרו למארחים שהם נוסעים לבית-לחם לביקור דתי. אחד הישראלים אמר בצחוק, שהיום ישו לא יכל להיוולד בארץ כי קשה למצוא כאן בתולה ושלושה חכמים. אחרי סיום הבדיחה השתררה שתיקה וברור היה שהאורחים הנוצרים נפגעו מהבדיחה.
שימוש מושכל בהומור יכול כאמור להוות מנוף עסקי חשוב, אולם לשם כך חשוב להכיר את שימושי ההומור השונים הקיימים בתרבויות שונות:
האמריקאים מעריכים הומור בפרזנטציות – עד כדי שימוש בקריקטורות ואיורים מצחיקים, שאינם רלוונטיים לנושא, כדי לגרות ולהעיר את הקהל.
הצרפתים נוהגים להפריד בין הפרזנטציה העסקית הרשמית ובין פגישת העסקים הבלתי פורמאלית סביב האוכל. את ההומור הם משאירים למפגש הבלתי-פורמאלי, ולרוב יעדיפו הומור ויזואלי.
האנגלים אוהבים הומור שכלתני, מתוחכם בשילוב משחקי מילים ("בדיחות קרש" בעברית).
ביפן לא יבינו ולא יסלחו לאדם המספר בדיחה שמשפילה אותו עצמו. אותו הדבר נכון גם לגבי תרבויות רבות במזרח-התיכון, שם קיימת רמת ציפייה גבוהה בכל מה שקשור למתן כבוד ולקבלת הערכה מהזולת.
קישורים רלבנטים באתר:
מאמרים בנושא טכניקות הדרכתיות
|
מנהיגים ברשת |
|
© כל הזכויות שמורות ל"מנהיגים ברשת" יוני 2002. החומר מותר לשימוש אישי בלבד. אין לעשות בחומר שימוש מסחרי/עסקי ו/או להפיצו בכל דרך שהיא (להוציא באמצעות יצירת קישור למאמר ספציפי ולעמוד הבית במקביל) מבלי לקבל רשות מפורשת בכתב מהנהלת האתר |
