בעיות פסיכולוגיות האופייניות להייטק

 הרחבה לכתבת משאבים, גיליון 149, 17 בפברואר 1999

 

המונח "היי טק" טומן בחובו, במילתו הראשונה, רמז לחוויה בחיי העבודה של אנשי ההיי טק, אומרת אירית לוי, פסיכולוגית חברתית ויועצת ארגונית, מנהלת "המכון לניהול מתקדם". למילה HIGH משמעות נוספת, מלבד "גבוה", וזו תחושת האקסטזה כמו זו שחווים המשתמשים בסמים, היא מציינת, מתוך נסיונה עם נועציה, מנהלים ובכירים אחרים בחברות היי טק. ה"היי" מתבטא בסימפטומים של התנהגות וחשיבה, הנחשפים וניתנים לטיפול בגישה הפסיכואנליטית.

להערכתה, נפוצים ארבעה מאפיינים או סימפטומים של אקסטזה בקרב עובדים בחברות היי טק:

• תפיסה תחרותית מאד: אנשי ההיי טק חשים תמיד כי הארגון שלהם נלחם על קיומו מול מתחריו בשוק אכזרי. על כן לדעתם הארגון צריך לגדול ללא הרף, במספר העובדים ובכמות המכירות, והעיקר – תוך השוואה ותחרות עם ארגונים אחרים בתחום. הגידול המהיר שיכול לעתים להיות מיותר עלול לגרום לתחושת איבוד זהות בארגון, "אינך יודע מי עובד עם מי ומי כפוף למי".
• תחושת אי ודאות וסיכון: קיים דימוי שלפיו סיכויי ההצלחה והכישלון של ארגון היי טק הם כמו הימור בקזינו בלאס וגאס. "ובכל זאת, מדוע אנשים רוצים לעבוד בארגון כזה? הם אוהבים את הסיכון, את התחושה שאפשר להגיע להצלחה אינסופית, אך מצד שני גם ליפול".
• מחסור תמידי בזמן: אנשי היי טק מרבים להתלונן כי אין להם זמן, שהם "לחוצים" בזמן. הם מסבירים זאת במהירות המדהימה של ההתפתחות הטכנולוגית בשווקים הבינלאומיים. אך מחסור בזמן משמש להם כסיבה או תירוץ המצריך הגברת מהירות העבודה. בספרו "ההנאה שבאיטיות" מתאר הסופר מילן קונדרה את האקסטזה שגורמת המהירות. לחץ הזמן ותחושת ההיי מקבלים תאוצה בחברות היי טק גם בשל הקשרים עם חברות בחו"ל וזמני השעון השונים.
• ההנאה בשבירת נורמות: אנשי היי טק מרבים יחסית לא להתנהג בהתאם לנורמות המצריכות השקעת זמן למסגרת המשפחתית. "על-פי הפסיכואנליזה, פגיעה בנורמות יוצרת תחושות כיף, הנאה קטנה, אקסטזה".

יועץ ארגוני צריך להיזהר למשל, בבואו לייעץ למנהלים בחברת היי טק המבקשים הצעות לגידול החברה (תוך תחרות עם חברות אחרות) או ייעוץ כיצד להרוויח זמן או לחסוך בזמן. "מניתוח פסיכואנליטי מתברר כי מנהלים, כמו כל אדם, לעתים קרובות דווקא אינם רוצים להיפטר מהסימפטומים הנותנים להם את תחושת ההיי. המנהלים מתלוננים על תחושות אלה, אך בעצם גם נהנים מהן. בגישה פסיכואנליטית ניתן לרתום את התחושות האלה (למשל התחרותיות והגדילה, הריצה נגד הזמן) בצורה אפקטיבית יותר למנהל ולארגון. אין לתת למנהל 'תשובות של בית ספר' איך לחסוך זמן או איך לגדול ולהתחרות באחרים, כי הבעיה לעתים היא לא הבעיה הגלויה, הרציונלית.

לוי מציעה ליועץ "הפסיכואנליטי" לזהות בתחילה את תחושת ההיי עליה מתלונן המנהל (וגם נהנה ממנה), ולאתר את הרצון הלא מודע שבה. למשל, אם הוא נתון בלחץ זמן, ומבקש ללמוד לקצץ בזמנים הנדרשים למטלות השונות, יתכן שמסתתר בזה רצון להיות נדרש על-ידי אחרים בארגון, להרגיש חיוני יותר (כי ככל שאין למנהל זמן הוא נדרש יותר). במסגרת הייעוץ, המנהל, בשיתוף היועץ, אמור למצוא פעילויות ומטלות ארגוניות שיבצע בעתיד ושיתאימו למימוש הרצון הבלתי מודע שלו להיות נדרש יותר, ובאמצעותן גם להיות מועיל עוד יותר לעבודתו ולארגון. כמובן, הוא ימשיך להיות נתון בלחץ זמן, כי הוא אוהב את זה, אך בצורה אפקטיבית יותר.

סימפטום היי אחר הוא תחושת הבלתי צפוי, השכיחה בארגון היי טק, והמנהל עשוי להתלונן על זה. אך במקום להתלונן על זה, יכול היועץ לסייע למנהל לרתום את התחושה הזו לטובתו, ללמוד איך לדעת לתכנן דווקא במצבים של אי ודאות, "לנסות 'לשחק' בתחושה כי אולי זה טוב שהעתיד בלתי צפוי, לראות מה יכול לצאת לו מזה, ולאו דווקא להתלונן על מצב זה".

דוגמה נוספת: השאיפה לגדילה, תוך תחרות, גוררת גיוס עוד ועוד עובדים, בסופו של דבר לא תמיד לטובת הארגון. היועץ ישים סימן שאלה על מגמה זו, ויציע דרך אחרת למימוש שאיפת הגידול, למשל שותפות אסטרטגית או מיזוג עם חברה אחרת.

חשוב לשמור את ההיי ולתעל את האקסטזה לצורות יותר שימושיות לעבודה, גם כדי לנסח את החזון הארגוני ולממש את מטרות הארגון. ולא פחות חשוב – לעשות את המנהלים מאושרים יותר, כי הם גם סובלים מהסימפטומים האלה.

 

 

קישורים רלבנטים באתר: