מנהיגים ברשת שולחן העבודה למנהלים בישראל
מאת: בני מרגליות * |
 |
לא מזמן פנה אלי לייעוץ בחור המתקנא בחברו.
אני מכין לנו קפה ומתיישב להקשיב לסיפורו.
הוא מספר לי כי הם למדו ביחד תואר ראשון ושני והיו להם ציונים דומים. לחבר יש הצלחה בלתי רגילה ולאורך כל הדרך הולך לו קלף נהדר.
"תמיד הוא מציג עצמו כסיפור הצלחה, יודע ליח"צן את הרקורד הרלבנטי, בכל פעם הוא משוכנע שיצליח לו, ולרוב זה אכן מתממש".
"ואתה?" – אני שואל אותו.
"אני הרי לפעמים מצליח ולפעמים לא (הוא משיב לי).
לא נוח לי להציג עצמי כמצליחן באופן ראוותני.
אני מעדיף להציג תמונה אמיתית"…
אני שואל – "האם לדעתו חברו משקר כשהוא מציג עצמו כסיפור הצלחה?".
"הוא לא משקר, אבל אני לא חש בנוח להציג עצמי כך".
אני שואל אותו האם הוא מכיר את דבריה של ציפי שביט המספרת על דודתה כי היא הולכת לישון וליד המיטה שמה כוס מים אחת מלאה ולידה – כוס נוספת ריקה.
"למה דודה?" שואלת אותה ציפי.
"את הרי מכירה אותי צִיפִּילֶה (אומרת הדודה) – אני הרי קמה באמצע הלילה, ואולי אני אהיה צמאה ואולי לא"….
אני רואה שהוא מתגלגל מצחוק ושואל אותו – "מדוע?"
אומר לי כי הוא נקרע מהרעיון להציב כוס ריקה – למקרה שאינה צמאה.
אני משיב – שלטעמי זהו בדיוק העניין:
"באנלוגיה לכוס הריקה – הרי לכולנו ישנן (גם) כוסות ריקות לפעמים (ריקות מביטחון עצמי, מהצלחות, מאנרגיה, מבריאות טובה, ממצב רוח מרומם, מרעיונות פוריים)…
השאלה היא – במצב נאחס זה, מה אנחנו מחפשים אצל הסובבים אותנו – כך שיסייע לנו – למילוי הכוסות הריקות שבחיינו?
ונראה כי חברך מיטיב להבין כי אנחנו מחפשים להעסיק את / להתחבר אל / לקבל שירות מ – כאלו שאנחנו מאמינים כי בידם ישנם כוסות מלאות – כך שיוכלו למזוג לנו משלהם – ולמלא את הכוסות הריקות של חיינו.
בשלב זה אני רואה כי הוא לוקח שלוק נוסף מהקפה ותוהה בליבי – מה יבחר הפעם לעשות עם הכוס המתרוקנת שבידו…
* בני מרגליות, מחבר הספר "לאמן את הפרפר", מומחה באימון לפריצת דרך ויועץ ארגוני בכיר.
קישורים רלבנטים באתר:
|
מנהיגים ברשת |
|
© כל הזכויות שמורות ל"מנהיגים ברשת" נובמבר 2013. החומר מותר לשימוש אישי בלבד. אין לעשות בחומר שימוש מסחרי/עסקי ו/או להפיצו בכל דרך שהיא (להוציא באמצעות יצירת קישור למאמר ספציפי ולעמוד הבית במקביל) מבלי לקבל רשות מפורשת בכתב מהנהלת האתר |
