"Crashing"– שיטה לקיצור משך פעילויות בפרויקט. בד"כ כאשר יש חריגה בלוחות הזמנים, העיקרון הנו להוסיף משאבים (כוח אדם) לפעילויות בנתיב הקריטי על מנת לבצען מהר יותר. למרות, שהחישוב המתמטי התיאורטי מראה כי בהוספת משאבים ניתן לקצר את משך הפעילויות, בפועל לשיטה יש מספר חסרונות מובנים המביאים לכישלונה.

החסרונות העיקריים:

1. תוספת של משאבים מביאה ליצירה של ערוצי תקשורת נוספים ולאי סנכרון של פעילויות בפרויקט. כתוצאה מכך, משך הביצוע מתארך.
2. זמני הלמידה (עקומת למידה) של המשאבים מקזזים את הקיצור במשך הפרויקט.
3. קשה לעדכן את תהליכי ניהול הפרויקט לקצב החדש. כתוצאה מכך אין ניצול יעיל של השקעת המשאבים הנוספים

מה כן ניתן לעשות על מנת למנוע חריגה מלוחות הזמנים? כאשר הפרויקט מאחר  בעיקר פרויקטי מחקר ופיתוח גדולים המבוצעים באתרים שונים במקביל, דווקא הקטנה של כמות המשאבים יכולה לתרום לקיצור משך הפרויקט כולו; זאת ע"י ביטול ערוצי תקשורת גוזלי זמן ומיקוד של המשאבים 'המומחים' בעבודתם בלי שיבזבזו זמן על סינכרונים למיניהם.

* מיכאל ניר, מנכ"ל ספיר ניהול תהליכים וסביבה בע"מ