ראשי » ניהול ה-business » היבטים משפטיים » תקציר פסיקה בנושא תנאי מקפח בחוזה אחיד

תקציר פסיקה בנושא תנאי מקפח בחוזה אחיד

מאת: רחל שחר, עו"ד

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה למכללה להחזיר סטודנט ללימודים לקראת תואר שני, לאחר שפסק כי הפסקת לימודיו בגלל כשלון במבחן אחד הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד[1].

 

אוסדון יוסף התקבל ללימודי תואר שני במדעי ההתנהגות במכללה האקדמית, במגמה של "פסיכולוגיה רפואית" וסיים את לימודי השנה הראשונה לתואר. במהלך לימודי השנה הראשונה נכשל יוסף בקורס "פסיכופתולוגיה ב'" שנלמד בסמסטר ב' של  השנה הראשונה בקבלו את הציון 55. יוסף ערער על הציון אולם ערעורו נדחה והציון 55 נותר בעינו.

בתחילת שנת הלימודים השנייה, הודיעה המכללה ליוסף, כי לאור כישלונו זה, בקורס "פסיכופתולוגיה ב'", הוחלט להפסיק את לימודיו.

יוסף פנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב וטען כי בהחלטתה של המכללה להפסיק את לימודיו, המכללה הפלתה אותו לרעה ונהגה כלפיו בחוסר שוויוניות, תוך הפרה של חובותיה – הן מהמשפט הפרטי והן מהמשפט הציבורי.

טענתו המשפטית של יוסף היתה, כי התנאי בתקנון המכללה, המאפשר למכללה להפסיק את לימודיו של תלמיד אף אם נכשל בקורס אחד בלבד, בלא שניתנת לו אפשרות לחזור וללמוד את הקורס, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד. עוד טען , כי המכללה סטתה מתנאי זה בתקנון במקרים אחרים. לכן המכללה נהגה כלפיו שלא בדרך מקובלת ובתום לב.

העובדה כי המכללה נהגה באופן שונה כלפי סטודנטים אחרים שנכשלו בקורסים, מהווה גם היא הפרה של חובת המכללה לנהוג באופן שוויוני כלפי כל הסטודנטים, כשבפועל המכללה הפלתה את המבקש לרעה.

המכללה מצידה טענה, כי יש לדחות את התביעה שכן, לטענתה, היא יישמה את הוראות התקנון – שדינו כדין הסכם בינה לבין המבקש, הסכם שתנאיו היו ידועים למבקש כאשר נרשם לימודים.

לטענתה, בתקנון נקבע, כי משך הלימודים לתואר שני הוא שנתיים, וכי תנאי למעבר לשנה ב' הוא סיום בהצלחה של כל חובות שנה א', כשבכל מקרה לא תתאפשר חזרה על קורס. המכללה טענה, כי קביעה זו בתקנון נובעת מדרישות המועצה להשכלה גבוהה, אשר אישרה את תוכנית הלימודים במכללה בכפוף למגבלה של משך הלימודים (שנתיים) ושל מכסת התלמידים, ותוך תקצוב המכללה על בסיס מגבלות אלה.  מכח שני אלה, כך טענה המכללה, הפסקת לימודיו אינה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד.

עוד טענה המכללה, כי חרגה מהוראות התקנון רק כאשר תלמידים נכשלו בקורס שלא היה תנאי הכרחי ללימודי איזה ממקצועות שנה ב'. המבקש נכשל בקורס שהיה תנאי הכרחי לחלק ממקצועות שנה ב' ולכן לימודיו הופסקו.

בית המשפט קבע כי היחסים בין סטודנט לבין מכללה או כל מוסד אקדמי אחר הם יחסים בעלי מהות חוזית, המאפשרים "דיון משפטי במקום שהשאלה הדורשת הכרעה אינה נוגעת לשיקול דעת מקצועי". זאת ועוד, הוראת ס' 33 לחוק החוזים אין בה כדי לאפשר הפליה או פגמים אחרים בשיקול הדעת של המוסד האקדמי. היחסים החוזיים מושתתים, בין היתר, על תקנון הלימודים לתואר שני, שהמכללה נסמכה על הוראותיו.

תקנה 14 לתקנון הלימודים (נספח ב' לתשובת המכללה) קובע:

"תלמיד שלא סיים בהצלחה את כל חובות שנת לימודים (או שלב לימודים) כמוגדר בתוכנית הלימודים, אינו זכאי להמשיך את לימודיו, אלא אם תקנות יחידת הלימודים אליה משתייך הוא מאפשרות רישום נוסף לקורס בו נכשל.

תלמיד שלא סיים את לימודיו לקראת התואר תוך ארבע שנים מתחילתם אינו זכאי להמשיך לימודיו".

תקנה רלוונטית נוספת היא תקנה 1 לתקנות, הקובעת:

"משך הלימודים לתואר שני הוא שנתיים. בפרק זמן זה על התלמיד לסיים בהצלחה את כל חובות השמיעה – כמוגדר ע"י המסלול, כולל פרקטיקום. תלמיד אשר לא יעמוד בדרישה במועד, לא יהיה זכאי לסיים את לימודיו לתואר. תנאי להמשך לימודים לשנה ב', הוא סיום בהצלחה של כל חובות שנה א'. בכל מקרה, לא תתאפשר חזרה על קורס/קורסים בכל אחד מן המסלולים". 

כמו כן נקבע בתקנון:

"על התלמיד לסיים את כל חובותיו לקראת תואר 'מוסמך' תוך ארבע שנים לכל היותר מתחילת לימודיו (כולל תקופות הפסקת לימודים). עם זאת, יחידת הלימודים רשאית לקבוע משך זמן מירבי קצר יותר מארבע שנים לסיום לימודים לקראת תואר 'מוסמך'" (ר' סעיף 5 לנספח ב' לתשובת המכללה).

 

התקנון מתווה את המסגרת החוזית של יחסי הצדדים. מדובר בחוזה אחיד – שתוכנו נקבע מראש על ידי המכללה, בלא שהתלמיד יכול לשנותו.

לכן, ידיעתו של המבקש על הוראות התקנון לפני תחילת לימודיו – איננה משנה.

 

בית המשפט קבע כי "התניות שצוטטו לעיל מהתקנון, הן תניות מחמירות, נוקשות ומקשות מאוד על התלמידים. המכללה אינה חולקת על כך. משמעותן של התקנות הללו היא כי כשלון בקורס אחד בלבד (גם בסוף שנת הלימודים השניה), עלול להביא לכך שתלמיד – אשר השקיע זמן רב ומשאבים כספיים רבים בלימוד תואר שני, לא יוכל להגשים את שאיפתו ולהשלים את לימודיו לתואר".

עוד קבע בית המשפט, כי הסטודנט יוסף הוכיח שיישום הוראות התקנות שאוזכרו לעיל על ידי המכללה, לא נעשה בצורה שוויונית, ובלא שהמכללה הצליחה להבהיר את השוני ביחס בין סטודנטים שונים.

"יחס בלתי שוויוני של המכללה לתלמידים, מהווה הן הפרה של החובה החוזית של המכללה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, והן הפרה של חובות המכללה שמקורן במשפט הציבורי".

הסטודנט יוסף הוכיח בבית המשפט כי 16 סטודנטים שנכשלו בקורסים של "סטטיסטיקה ושיטות מחקר א'" ו"סטטיסטיקה ושיטות מחקר ב'" קיבלו אישור מהמכללה לחזור פעם נוספת על הקורס. אין חולק, ואף המכללה מודה בכך, כי בכך חרגה המכללה מהוראות התקנון.

בנוסף, המכללה אפשרה לסטודנטית שנכשלה בקורס של שנה א', באחת ממגמות התואר השני, לחזור על הקורס בשנה שלאחריה.

המכללה מצידה טענה, כי ככל שמדובר בקורסים בסטטיסטיקה, אלה אינם חלק ממקצועות הליבה של התואר, בעוד שהקורס של פסיכופתולוגיה, בו נכשל המבקש הוא "מקצוע ליבה", המהווה תנאי ובסיס להמשך הלימודים בשנה ב'. בית המשפט קבע כי טענה זו לא הוכחה.

לאור כל האמור לעיל, בית המשפט קיבל את טענותיו של הסטודנט יוסף וקבע כי בהרחקתו של המבקש מהלימודים הפרה המכללה את חיוביה כלפיו. בית המשפט הורה למכללה לעשות אחת מאלה:  המכללה יכולה לאפשר למבקש ללמוד את הקורס פעם נוספת בשנה ב', תוך סיכון שאם ייכשל בו פעם נוספת, הוא לא יוכל להשלים את התואר. לחלופין, המכללה יכולה – לפי בחירתה – לחייב את המבקש ללמוד את הקורס בנפרד, כתנאי להמשך לימודיו בשנת הלימודים השניה, באופן שלימודיו יימשכו 3 שנים, אך היא אינה יכולה להפסיק את לימודיו.

בית המשפט חייב את המכללה בהוצאות המשפט של הסטודנט ובשכר טרחת עורכי דינו בסך 15,000 ש"ח + מע"מ.

[1] ה"פ  296/06 אוסדון יוסף נ' המכללה האקדמית

 

 

*** המאמר הינו בבחינת מידע משפטי כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ***

 

קישורים רלבנטים באתר: 

 

יכול לעניין..

rtf9439527213_1772929004

מדינת ישראל חויבה לשלם פיצוי לאדם שרכבו עוקל כיוון שההודעה על החוב לא נשלחה אליו כראוי

מאת: בני קיויתי*         בעקבות פסק-דינה של השופטת אורנה לוי בתיק יעקב ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *