ראשי » ניהול המשאב האנושי » גיוס מיון והערכת עובדים » קבלת החלטות בתנאי ודאות ואי ודאות

קבלת החלטות בתנאי ודאות ואי ודאות

הרחבה לכתבת משאבים, גיליון 281,3 , 29 באוקטובר 2001

 

ארגונים משקיעים מאמצים וכספים לא מעטים בנסותם לבחור עובד חדש, מתאים לתפקיד . ד"ר יוסי יסעור, מרצה במדרשת רופין, מחבר הספר "אשליית האפס", רומן על קבלת החלטות (בהוצאת "זמורה ביתן") מפרט כמה הערות בסוגיה זו, מנקודת הראות של תחום קבלת ההחלטות.

ניתן לחלק תחום זה לשניים: קבלת החלטות בתנאי ודאות, ובתנאי אי-ודאות.

קבלת החלטות בתנאי ודאות – קיימים בפני המחליט דילמות כגון האם להעדיף עובד בעל ידע אך מבוגר מדי, לעומת עובד שרמת הידע שלו נמוכה יותר, אך הוא איש צעיר ונראה כי יש בו פוטנציאל.

  1. ניתן להחליט בהתלבטות זו בשיטת השקלול. בדוגמה זו, אם משקל הידע בביצוע התפקיד מוערך ב- 80 אחוז, והיוזמה ב- 20 אחוז, ייבחר המועמד המבוגר והמנוסה. אם לידע משקל נמוך וליוזמה משקל גבוה, יתקבל הצעיר. לשיטת השקלול גם חסרונות, והבולט שבהם הוא במצב שבו מאפייני התפקיד קשורים זה בזה. למשל, אם ידיעת אנגלית היא כישור חשוב, אך המועמד לא מספיק אינטליגנטי או לא מספיק מומחה בתחומו, עדיף לפעמים לא לנצל את כישורי השפה שלו, מכיוון שהמסר והתוכן עלולים לגרום נזק.
  1. בעייתיות אחרת בהחלטה על קבלת עובד היא בהצבת תנאי מינימום למשרה הפנויה, למשל דרישה לתואר שני. למשל, במקרה של מועמד שיש לו רק תואר ראשון, אך בעצם הוא עובד מצוין והארגון עשוי להפסיד מועמד מתאים מאד לתפקיד. כדאי, אם כן, להיות מודע לכך כי השיטה של הצגת תנאי מינימום הכרחיים, עלולה לעתים למנוע קבלת אנשים מצוינים.
  1. כלי נוסף המסייע לקבלת החלטה בבחירת מועמד הוא ראיון אישי. נקודת המוצא של הראיון האישי היא כי האינטואיציה תעזור לנו בבחירת האיש המתאים, אך יש פה בעיה של הטיה אישית וטעמים מועדפים של המראיין.

אז איך מחליטים ומה עושים? אין מרשם.

  • כדאי לא לשים דגש על מגבלות מינימום, ולהגמיש את תנאי הסף. אם מחפשים סמנכ"ל שיווק למשל, כדאי לפתוח את המועמדות בפני כל מי שחושב שהוא מתאים, גם מי שאין לו תואר אקדמי אך יש לו ניסיון רב. תהליך קבלת ההחלטה יהיה ממושך יותר, אבל בסופו של דבר מגדילים את האפשרות והסיכוי לבחור איש מתאים לתפקיד.

 

  • כדאי לגייס אנשים שנוטלים סיכונים, ואפשר לאבחנם על פי שאלון וראיון אין חברה מוצלחת שלא נוטלת סיכונים. כדאי לחפש אנשים לא שגרתיים, אלה שכביכול לא מתאימים לארגון. הם אלה שיביאו את השינויים, ולא אלה שנראים מתאימים לארגון. האנשים דומים לנו, שימשיכו ללכת בתלם שלנו, ימנעו מהארגון לפרוץ מעבר למסגרת המקובלת, ואם נדרוך במקום, לא נשרוד בתחרות. לתחום השיווק מומלץ אף לגייס אנשים בתחום האמנות, למשל בוגרי "בצלאל", כי הם רואים דברים שאחרים לא רואים, ויאפשרו לארגון לפרוץ לשוק בצורה יוצאת דופן. הבעיה היא, שבדרך כלל מנהל מחפש מישהו שדומה לו, מישהו שמסכים עם דעותיו, ואז הולכים בתלם, והחברה לאט לאט שוקעת".

קבלת החלטות בתנאי ודאות

 

אי ודאות הוא מצב שכיח בחיי ארגון, בבואו לקבל החלטות מנהליות וניהוליות.של, מה תהיה רמת הביקוש למוצר חדש, מהם סיכויי הזכייה במכרז, מה יהיו צעדיו של ארגון מתחרה ועוד, חשוב לבחון את רמת אי הוודאות.

ד"ר יסעור מצטט ומתייחס לכמה אמירות, נכונות או שגויות, על קבלת החלטות במצבי אי ודאות.

  • "נטילת סיכונים אינה הימור", אלא זו העדפת תוצאה גבוהה ולא ודאית, על פני תוצאה ודאית אך נמוכה יותר". כלומר, סיכון הוא העדפת תוצאה שפרותיה אינם מובטחים אך גדולים, על פני פרות בטוחים, אך דלים. הימור, מבהיר ד"ר יסעור, הוא משחק נגד הסיכויים, כמו קזינו או לוטו, אך נטילת סיכון (שעליה הוא ממליץ), היא ללכת על דבר גבוה יותר, גם אם אינו ודאי.
  • "אי ודאות וסיכון הם גורמי ייצור, כמו חומרי גלם או כוח אדם". כלומר, יש לראותם כהשקעה בסיסית, והם אינם בבחינת גורם חיובי או שלילי. למילה סיכון, מדגיש ד"ר יסעור, לא צריכה להיות במקרה זה קונוטציה שלילית, אלא לראות סיכון כתיאור של סיכויים ותוצאות, בהשקעה מסוימת. מנהלים נמנעים מליטול סיכונים כי הם מעדיפים את התוצאה הוודאית, הנמוכה, על פני תוצאה גבוהה ולא ודאית, אולי מתוך חשש למקום העבודה האישי או למוניטין שלהם.
  • "סביבה עתירת אי ודאות וסיכונים", עשויה לאפשר כניסת הארגון לשווקים ולמוצרים חדשים, תוך ניצול הפחד וההססנות של המתחרים". בתנאי אי ודאות יצליח לשרוד טוב יותר ארגון שיודע להתגמש. למשל, בימים אלה של משבר בתיירות, ישנם בתי מלון שמציעים חדרים לסטודנטים, במחיר נמוך.
  • "חברה שמצליחה בכל מעשיה, כנראה שאינה נוטלת מספיק סיכונים". הדגש הוא על המילה "בכל". לעומת זאת, חברה יכולה לנחול גם הפסדים בכמה מפעולותיה, מפני שנטלה סיכונים, אך בממוצע הצלחתה גבוהה. כך למשל, גילוי נפט ב- 5 אחוזים מהקידוחים, זה הצלחה גדולה.
  • "חברה שאף פעם לא היה חסר לה מלאי, הוצאות המלאי שלה גבוהות מדי". בגלל אי ודאות שגרתית ו'טבעית' בביקוש, החברה אוגרת מלאי, וזה כרוך בהוצאות גבוהות ולא מוצדקות.
  • "חברה שזוכה בכל המכרזים שהיא ניגשת אליהם, כנראה שמציעה מחירים נמוכים מדי". החברה רוצה ודאות בזכייה, ולכן מציעה תמיד מחירים נמוכים, ומפסידה כסף. המצב האופטימלי הוא זכייה בחלק מהמכרזים.

 

 

אשליית האפס

מאת: יוסי יסעור

בהוצאת: זמורה ביתן

פרקים מהספר – קובץ PDF

 

 rtf7330426871_1061113195

 

 

קישורים רלבנטים באתר:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יכול לעניין..

ethosia-logo

כשעולם ה-Big Data פוגש את עולם הגיוס

  ידיעה לעיתונות 18.06.2014 כלים טכנולוגיים הסורקים את הרשת ומנתחים כמויות ענק של מידע הופכים ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *