ספורט ועסקים

 

 ספורט ועסקים 

 

מאת: ישי צור 

 

יועץ ארגוני במכון מנהיגות ופסיכולוג במרכז לפסיכולוגיית ספורט מבית המרכז לטניס בישראל

 rtf8341169059_3074529425

 

כשמנהל איתו אני עובד סיפר לי על מקרה שקרה לו נפל לי האסימון – ניהול ועסקים דומים מאוד לספורט, וכאשר מחברים את שני העולמות הללו שכאילו אינם קשורים, מנהלים וארגונים יכולים רק להרוויח מכך. 

הוא תיאר בפני אירוע לא נעים שקרה לו. הוא חדש יחסית בארגון ועוסק בפיתוח של מוצרים חדשים. לאחר עבודה רבה על מוצר חדש שפיתח בעזרת הצוות שלו הוא הגיע לפגישה עם הנהלת הארגון להצגת המוצר לצורך קבלת החלטה האם לפתח את המוצר. הוא אמר לי שהיה מאוד לחוץ לקראת ההצגה וכשהתחיל במצגת גילה שחסר לו שקף אחד ובשקף אחר הייתה טעות הגהה בכותרת. שני הדברים הללו הוציאו אותו לחלוטין מריכוז ואיפוס. הוא חשב על כך כל הזמן והתקשה להתרכז בדברים שתכנן להגיד. רק כאשר אחד מאנשי הצוות שלו שהיה במקום ניגש אליו הביא לו כוס מים ו"אילץ אותו" לעשות הפסקה במצגת הוא נרגע וחזר לעצמו. המצגת אגב התקבלה בסופו של דבר בהתלהבות והמוצר נמצא כבר בתהליכי ייצור. 

"נו" שאלתי אותו "זה לא נשמע לך מוכר?" הוא לא הבין למה אני מתכוון. "תחשוב על התחביב שלך – הטניס". חשוב לציין שמאז ששמע שאני עובד עם ספורטאים אנחנו מדברים קצת גם על החוויות שלו במגרש הטניס שם הוא מקפיד לשחק לפחות פעמיים בשבוע. הוא עדיין לא קישר בין הדברים. רק כששאלתי אותו מה קורה לו אחרי שעשה שטות במגרש והחטיא נקודה מאוד חשובה במשחק ראיתי עליו שהוא מתחיל להבין. חשוב לומר שמדובר בבחור שעל מגרש הטניס קשה מאוד לשבור אותו. יש לו "טקס" (רוטינה) קבוע שהוא עושה אחרי טעות לא מחוייבת (כמו להחטיא כדור פשוט ליד הרשת). הוא הולך הצידה, מנגב את הפנים במגבת שלו וחוזר כמו חדש. הוא נחשב לשחקן שלא נשבר, שיודע לצאת מהר ממומנטום שלילי במשחק. פתאום הוא הבין שמה שהוא חווה בחדר הישיבות היה כמו מה שהוא מרגיש כשהוא מחטיא כדור שטותי. אבל במקרה זה במקום לעשות את "הטקס" בעצמו, רק אחרי שעובד בצוות שלו נחלץ לעזרתו הוא הצליח לצאת מ"המומנטום השלילי" שחווה במצגת. למעשה אם היה משתמש "בטקס" הקבוע שלו, סביר להניח שהיה יוצא מזה מהר יותר.

האמת חייבת להיאמר – עבור רוב המנהלים והעובדים בארגון, ספורט הוא מה שעושים בשעות הפנאי, כשלא עובדים. בין אם מדובר בפעילות יומיומית בחדר הכושר, או במשחק עם חברים ביום שישי, אנחנו לא עוצרים לחשוב מה ניתן להביא מאופן ההתמודדות עם האתגרים בספורט אל תוך הבניינים הגבוהים וחדרי הישיבות הממוזגים. אבל כשחושבים על כך לעומק מגלים המון נקודות דמיון וממשק בין שני התחומים:

* בשניהם אנו נדרשים להפגין ביצועים טובים ונמדדים על כך.

* בשניהם יש מרכיב של חוסר וודאות – לרוב יעבור זמן מה עד שנדע אם ההחלטה שקיבלנו הייתה הנכונה.

* בשניהם לא הכל תלוי במה שאני עושה – יש חברים אחרים "לקבוצה", יש שופט שלא תמיד מקבל החלטות הוגנות, ויש יריב סמוי או גלוי שההצלחה שלי תלויה גם במה שהוא עושה.

* שניהם מורכבים מיומיום שוחק של פעולות שוטפות שחוזרות על עצמן (אימונים או היום הרגיל במשרד) ומנקודות שיא בהן אנו נדרשים להצטיין (תחרות או הצגת מוצר בפני לקוח גדול).

* בשניהם היומיום מורכב מהצלחות וכישלונות והאתגר הוא לדעת להתאושש מכישלונות ולהמשיך קדימה אל האתגר הבא תוך שמיישמים את הלקחים שנלמדו מהכישלון.

* בכל המקרים הללו אנשים שעוסקים בספורט פיתחו לאורך השנים שיטות התמודדות, שיטות מהן יכולים ללמוד מנהלים וארגונים.

המקרה שתואר לעיל אופייני לאתגרים שניצבים בפני עובדים, מנהלים וספורטאים כאחד. במקרים רבים עובד מתחיל משימה כלשהי והיא לא מצליחה, משתבשת, או נכשלת. אבל השאלה המרכזית היא כיצד הוא מגיב לכך? מה הוא עושה? האם הוא מוותר ובמקום להמשיך קדימה מתעסק במה שקרה? בספורט ניתן לכנות את המצב מומנטום שלילי, וספורטאים מצטיינים לומדים איך לנטרל אותו יחסית מהר כדי להמשיך קדימה, בין אם באמצעות "טקס" קבוע, או באמצעות דיבור עצמי חיובי. מה שחשוב כאן הוא לייצר הפסקה קצרה בפעילות ולהתחיל אותה מחדש. טכניקה נוספת בה אני משתמש בעבודה עם ספורטאים היא "טכניקת ההזדמנות השנייה". במקרים רבים ספורטאי יורד מהמגרש והדבר הראשון שהוא אומר הוא שהיה מת לעלות לשחק את המשחק מחדש, כדי שיוכל לתקן את הטעויות שעשה. במקום זאת אני מציע להם כשמזהים מומנטום שלילי לעשות זאת באופן סמלי. לדמיין שעכשיו הם יורדים מהמגרש ועולים עליו שוב כאילו קיבלו "הזדמנות שניה" לשחק את המשחק. זו בדיוק המשמעות של אותה קריאת עידוד אלמותית שהפכה לבדיחה בארץ נהדרת, ושניתן לשמוע שחקנים אומרים זה לזה – "חדש, חדש".

דוגמה לשימוש בטכניקה דומה מביא אנדריו גרוב, מנכ"ל אינטל שמתאר בספרו ("רק הפרנואידים שורדים") כיצד החליטו על שינוי משמעותי ויציאה מעיסוק בשבבי הזיכרון עליהם נבנתה החברה בתחילה, לעיסוק במיקרו מעבדים. באמצע שנות ה-80 עברה החברה משבר לנוכח הופעתם בשוק של שבבי זיכרון יפניים שהיו איכותיים וזולים יותר, בהם היה קשה להם להתחרות. בתקופה זו קיימה ההנהלה דיונים ארוכים ומתישים באשר למה עליהם לעשות, ולא הצליחו למצוא פיתרון טוב. ואז, בשיחה עם גורדון מור, היו"ר והמנכ"ל של החברה, אמר לו גרוב – "מה היה קורה אם מועצת המנהלים הייתה מעיפה אותנו ומביאה מנכ"ל חדש?" גורדון השיב שהמנכ"ל החדש לבטח היה יוצא מעסקי השבבים. ואז אנדריו גרוב אמר לו – "אז בוא נצא אנחנו דרך הדלת, ניכנס בחזרה ונעשה את אותו דבר". כלומר, לפעמים כשאתה תקוע והכל לא הולך, אתה ממשיך עם "עוד מאותו דבר", ורק מהלך של יציאה וחזרה בפועל ממש, או בצורה סימבולית מאפשר לך לצאת לדרך חדשה. כאמור בספורט הדבר מקובל מאוד. כשיש שחקן שכננס למומנטום שלילי וכל מה שהוא עושה לא מצליח, הרי שרק כאשר הוא ייצא באופן אמיתי או סימבולי מהמגרש יתאפשר לו לעשות את השינוי וההתאמות הדרושות ולחזור לעצמו. לעיתים בספורט קבוצתי יהיה זה המאמן שיוציא אותו לספסל, ולעיתים בספורט יחידני יהיה זה "טקס" מסוים שמבצע הספורטאי. כך למעשה קרה גם באינטל – כל עוד הם היו באותו חדר ישיבות, קשה היה לשנות. ברגע שהם יצאו ממנו באופן סימבולי הם הצליחו לשנות את מה שעשו ולהשיג את פריצת הדרך הרצויה. אז בפעם הבאה שאתם מרגישים בעבודה שאתם "תקועים", ומשהו לא הולך, נסו ליישם את השיטה של הספורטאים – קחו הפסקה קטנה ותחזרו לעבודה מחדש.

 

ביבליוגרפיה:

רק הפרנואידים שורדים – אנדריו גרוב (1997) בהוצאת מטר.

 

 קישורים רלבנטים באתר:

מנהיגים ברשת

www.leadersnet.co.il

leaders@leadersnet.co.il

© כל הזכויות שמורות ל"מנהיגים ברשת" ינואר 2010. החומר מותר לשימוש אישי בלבד. אין לעשות בחומר שימוש מסחרי/עסקי ו/או להפיצו בכל דרך שהיא (להוציא באמצעות יצירת קישור למאמר ספציפי  ולעמוד הבית במקביל) מבלי לקבל רשות מפורשת בכתב מהנהלת האתר

 

יכול לעניין..

29670688_s

המנהל כחונך – העצמה בעידן שינוי ומשבר

   פיתוח תפישת המנהל כחונך ומפתח         מאת: נורית רוזוליו – בן-המוזג ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *