ראשי » ניהול שינוי וצמיחה ארגונית » ביזור ארגוני » חשיבה ביזורית כ- state of mind של העידן הפוסטמודרניסטי

חשיבה ביזורית כ- state of mind של העידן הפוסטמודרניסטי

מאת: אורי לוין, יועץ ארגוני במכון מנהיגות – יעוץ לארגונים לומדים

פורסם לראשונה אוקטובר 2001

 

יש אומרים ששלושה גילויים במהלך ההיסטוריה, ערערו לחלוטין את צורת המחשבה של המין האנושי, ולמעשה, את מרכזיותו של האדם. ב- 1543 פירסם ניקולס קופרניקוס חיבור בשם "De Revolutionibus" בו העז לקרוא תגר על תפיסת היחסים הנהוגה עד אז בין גרמי השמיים. שלא על סמך תצפיות, הסיק קופרניקוס כי הארץ, שנחשבה עד אז למרכז היקום, אינה אלא כוכב אחד מני רבים, ללא ייחוד ומרכזיות. רעיון זה, שפרץ את הדרך לחשיבה של גלילאו, גרם למבוכה רבה בקרב בני האדם, כפי שביטא זאת המשורר האנגלי ג'ון דן (1572 – 1631):

וחכמה חדשה מטילה ספק בכל,

הנה כבה יסוד האש כליל:

אבדה השמש, והארץ, ושכלו של האדם

לא יורהו היכן עליו לבקשה…

 

למעלה מ- 300 שנים חלפו מאז התבשר המין האנושי כי אינו שוכן במרכזו של היקום, וב- 1858 פירסם צ'ארלס דארווין את תורת האבולוציה שלו – "מוצא המינים" – ובה הוא מוכיח שהמין האנושי אף אינו נזר הבריאה. האדם הוא יצור ככל היצורים, ללא ייחוד וייחוס כלשהו, אך חוליה בשרשרת האבולוציונית. דארווין כותב: 

"…ובהיותי בשל להעריך את מאבק הקיום המתנהל בכל מקום…עלה מיד בדעתי שבתנאים אלה זנים מוצלחים יגלו נטייה להישמר – וזנים לא מוצלחים – להישמד. התוצאה תהיה היווצרות מינים חדשים".

את הגילוי השלישי שערער את מרכזיותו של האדם "העניק" לנו זיגמונד פרויד (1856 – 1939). לא רק שאיננו מרכז היקום (קופרניקוס) ונזר הבריאה (דארווין), פרויד "מגלה" לנו כי אין לנו שליטה אפילו על עולמנו הנפשי. הרעיון של חיי הנפש הלא מודעים שפרויד כה מדגיש בתיאוריה שלו על נפש האדם, מפקיע מאיתנו אפילו את האוטונומיה שחשבנו שיש לנו, כמרכז הפעילות של עצמנו.

שלושת הגילויים – של קופרניקוס, דארווין ופרויד – אילצו את בני האדם לשנות את צורת חשיבתם, מחשיבה ריכוזית לחשיבה ביזורית, מכיוון שמהות הגילויים היא דה-צנטרליסטית, מסיטה מן המרכז. עם תחילתו של האלף החדש, אנו מצויים בעיצומה של "מהפיכת המידע". משמעותה של מהפכה זו היא ערעור הולך וגובר של מבנה הסמכות ההיררכית בכל הנוגע לתלות שלנו בגורמי ידע ממוסדים. כל אחד מאתנו יכול לשוטט במרחבים הווירטואליים של הרשת, איננו מסתפקים בחוות דעתו של הרופא, והמנהל איננו עוד מקור הסמכות המקצועית העיקרית.

גם המבנה האירגוני הולך ומשתנה, וארגונים הופכים למערכות יותר ויותר מורכבות.

מהי מורכבות ארגונית? ישנן כמה תכונות המתלוות למערכות מורכבות. באופן כללי, מערכות אלה הן מתייחסות לעצמן (כלומר המרכיבים שלהן מקיימים אינטראקציה בצורה מערכתית) ומכילים מרכיבים של מעגלי משוב חיוביים ושליליים. הם אי-ליניאריים, כך ששינויים קטנים יכולים להוביל לאפקטים גדולים בחלקים אחרים של המערכת ובזמנים אחרים. מערכות שהן בעלות תכונות כאלה הן בעלות איכויות מעניינות:

  • הן אי-דטרמיניסטיות. אי-אפשר לתת ניבוי מדויק של מצבן העתידי, גם אם נדע היטב את מצבן בעבר ואת מצבן העכשווי.
  • הן בעלות תכונות של התהוות – דפוסים הנוצרים מהפעילות הכוללת של כל מרכיבי המערכת.

במערכת מורכבת, השלם מראה התנהגויות שאי-אפשר ללקט אותן על ידי חקירת החלקים לבדם. התבוננות במערכת מורכבת המתפתחת לאורך זמן דומה להתבוננות בגבישים הגדלים לצורת ענן או לתנודת שוקי המניות. העתיד שלהן מתהווה מתוך ההווה ללא קווי תפר, ולמרות זאת הוא בלתי ניתן לניבוי בפרוט. סוג הדברים המתרחשים יכול להתגלות על ידי התבוננות, אבל העתיד המדויק נשאר סמוי עד שהוא מופיע. למערכות הללו יש דבר אחד משותף – הן אינן מתנהגות על-פי "פרדיגמת המכונה", שממנה נובעים הרעיונות המסורתיים שלנו על ארגונים, על המבנה שלהם ועל האסטרטגיה שלהם.

יותר ויותר אנשים בוחרים במודלים ביזוריים לארגונים ולטכנולוגיות שהם מפעילים, ולדרך בה הם תופסים ומבינים את העולם. למשל, בדצמבר 1991 התרחשו בהפרש של יום, שני אירועים ביזורים שהשפיעו על העולם כולו:

  • ב- 7 בדצמבר הכריז בוריס ילצין על פירוקה הרשמי של ברית המועצות, ונעץ בכך את המסמר האחרון בארון המתים של מבנה הכוח הריכוזי ששלט באישור זה 75 שנים. במקום המבנה הריכוזי, הוחלט על קואליציה של רפובליקות עצמאיות, שיפעלו תוך תהליכי ביזור נרחבים בתחומי הכלכלה והמשטר.
  • יום לאחר מכן, בצי השני של כדור הארץ, הכריז ג'ון אקרס, יו"ר IBM, על חלוקה של ענק המחשבים ל- 12 יחידות עסקיות חצי אוטונומיות, שלכל אחת מהן הסמכות הפיננסית שלה ודירקטוריון משלה. המטרה היתה להפוך את IBM ליותר גמישה ומהירה בתגובותיה לצורכי הלקוחות ולשוק המשתנה.

אלו הן רק שתי דוגמאות, מתוך מגמה הולכת וגוברת לביזור, בתחומים רבים. ארגונים רבים – בתי ספר, שירותים ציבוריים, חברות עסקיות ואפילו מדינות, פועלות להעברת הסמכות כלפי מטה, וחלוקה רחבה יותר של האחריות והזכויות. מגמה זו קשורה לשינויים הרחבים במודלים המדעיים המלווים את חיינו. המעבר הוא מהמודל המכנסטי של ניוטון – מודל ליניארי של סיבה ותוצאה, למודלים של מערכות מורכבות וכאוטיות, שנשלטות ע"י אינטראקציות מבוזרות וע"י מעגלי משוב. גם הפסיכולוגיה נוטה לראות את המוח האנושי כיותר ויותר מבוזר, ומכיל מספר "זרמי מודעות" ולא רק מרכז מודעות אחד, כמו במודל הפרוידיאני הקלאסי.

אפילו תהליכים ותיאוריות של ידע הופכים יותר ויותר מבוזרים בעידן הפוסט-מודרניסטי, כאשר ברור שהידע "מדבר במספר קולות". למשל, אם בעבר דיברו על כך שהידע והמשמעות מצויים בטקסט, היום עוברים לחשיבה שהמשמעות היא בתהליך הקריאה עצמו, ובאינטראקציה שבין הקורא לטקסט. במובן זה, המשמעות עצמה בוזרה.

אולם למרות השינויים הללו, קיימת התנגדות מושרשת עמוקות לתהליכי ביזור. נראה, שלאנשים יש משיכה והיצמדות לדפוסי חשיבה ריכוזיים, לפיהם לכל דפוס חייבת להיות סיבה אחת, גורם שולט אחד. למשל, קיימת התנגדות רבה לתיאוריות אבולוציוניות, ולרעיון, שכל המורכבות האדירה של הטבע הושגה דרך תהליכים ביזוריים של השתנות וסלקציה, ולא ע"י גורם ריכוזי אחד. מחקר בקרב ילדים ישראליים בגיל 8 ו- 15 הוכיח, כי מחצית מהם סבורים שכל הפעילות

הכלכלית במדינה, למשל תשלום משכורות וקביעת מחירים, נקבעת ע"י הממשלה. נראה, שכאשר יש תופעות לא ברורות, יש לנו נטייה לייחס אותן לפעולה מכוונת של גורם ברור, ולא לכוחות שוק ערטילאיים.

במובנים מסוימים, אין להתפלא על היצמדותנו למודלים ריכוזיים. מבנים ותהליכים רבים בעולמנו הם ריכוזיים, ומכוונים ע"י מתכנן מרכזי. כאשר אנו רואים שורות ישרות של תירס בשדה, אנו מניחים שאיכר שתל אותן, וכאשר  אנו צופים בבלט ובתנועות הרקדנים, אנו מניחים  שהכוריאוגרף תכנן אותן.

גם העובדה שמוחנו, למרות היותו מורכב מאלפי יחידות אינטראקטיביות, חווה את עצמו כישות אחידה, מתקשרת לכך. לכן, אנשים מצפים שרוב המערכות יפעלו כמערכות ריכוזיות, שנשלטות ע"י סמכות מרכזית. ציפייה זו, המלווה בהיצמדות לתהליכים ריכוזיים כהסברים לכל התופעות, גורמת לפוליטיקאים, מנהלים ומדענים להפוך לעיוורים להסברים רבים שיכולים להיות טובים וחזקים יותר מהסברים ריכוזיים.

פעמים רבות, כשאנו מתבוננים משתאים בלהקת ציפורים מבצעת "תרגילי אקרובטיקה" מורכבים ומסובכים בתיאום מושלם. כאשר אנו שואלים את עצמנו כיצד נשמר התיאום והסדר, אנו נוטים לייחס את הקואורדינציה הרבה לנוכחותו של מנהיג הלהקה. האמת היא , שבדרך כלל ללהקות כאלו אין מנהיג. כל אחת מהציפורים פועלת על פי מספר חוקים פשוטים, למשל, לשמור על מרחק קבוע מהציפורים שלידה, או להתאים את מהירותה לזו של האחרות. קיימות בטבע תופעות נוספות של ארגון ללא מארגן, תיאום ללא מתאם. למשל, במושבת נמלים, מסלולים

נקבעים לא על סמך החלטת מלכת הנמלים, אלא על סמך האינטראקציות בין הפועלות. גם העולם המאקרו-כלכלי נקבע ע"י התנהגותם של מיליוני מוכרים וקונים בשוקי המטבע והמניות ברחבי העולם.

 

מהן המגמות העכשוויות והעתידיות בתחום הניהול והמנהיגות הביזורית?

  • האם עצם החשיבה הביזורית קוראת תגר על מושג ה"ניהול" או ה"מנהיגות"?
  • כיצד נראה המפגש בין הרעיונות התיאורטיים לגבי ביזור לבין המציאות הארגונית?
  • מהן ההשפעות הפסיכולוגיות שיש ל"עידן המבוזר" על עובדים ועל מנהלים?

אלו הן רק חלק מהשאלות שפינה זו שואפת לעסוק בהן, ומזמינה אתכם לדיאלוג בנוגע אליהן.

 

מאמר זה עושה שימוש במקורות הבאים:

 

Resnick, M. (1994). Changing the centralized mind.

http://el.www.media.mit.edu.Papers/mres/CentralizedMind/CentralizrdMind.html

 

Roberts, W. (1996)  Corporate Decentralization.

http://www.context.org/ICLIB/IC02/Roberts.htm

 

קישורים רלבנטים באתר:

 

 

 

 

 

 

 

יכול לעניין..

גידול דור העתיד של מנהלים: שמירת מורשת הארגון על ידי בניית עתודה ניהולית

מאת מאיר שירת – יועץ ארגוני ב"מכון מנהיגות – ייעוץ לארגונים לומדים" פורסם לראשונה פברואר ...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *