הקבוצה – האם יש בה יותר מאשר סך סכום חלקיה?

תפיסתו התיאורטית של המנהל את אופי קבוצת העבודה והשפעת תפיסה זו על תהליך העבודה בארגון

מאת: ציקי כהן, מנהל חברת "סינתזה"

 

א. השפעת המנהל/מנחה הקבוצה על אופי עבודת הקבוצה

נקודת המוצא לפתיחת מאמר זה הינה כי בני האדם, בדומה ליונקים אחרים, הם יצורים חברתיים המנהלים את אורח חייהם בקבוצות וזאת החל מרגע לידתם והשתייכותם לקבוצה הראשונית, המשפחה.

כבריות קבוצתיות אנו מצויים באינטראקציות יומיומיות בלתי פוסקות עם אנשים אחרים, כאשר הקבוצה מייצגת את התא הבסיסי ביותר של המבנה החברתי והיא ניכרת בכלל המהויות והעיסוקים האנושיים דוגמת קבוצת חברים, קבוצת עמיתים לעבודה, קבוצות במסגרות כאלה ואחרות וכיו"ב.

בתחום הארגוני, נהוג להשתמש במונח "צוות" כמייצג יחסי גומלין בין שלושה אנשים או יותר הפועלים יחד למען השגת מטרה משותפת, אך ניתן לטעון כי הגדרה זו כוללת בתוכה גם את הגדרת הקבוצה וזאת כפועל יוצא של הדינאמיקה הנוצרת ממפגש צוותי כלשהו.

בתחום הארגוני, אנו מוצאים פעמים רבות, כי מנהלים ומנחי קבוצות הפועלים במסגרת עבודתם עם צוותי משימה וקבוצות ארגוניות שונות ממעטים להבין וללמוד את המורכבויות הרבות הכרוכות בהובלת קבוצה ו/או צוותים ומתייחסים לרבדים הקבוצתיים כנתונים מוגמרים ולא כפועל יוצא של אופי תפיסתם.

מאמר זה מבקש לסתור את הגישה הדטרמיניסטית הרואה בקבוצה כישות נתונה "וגמורה" וכפועל יוצא, לחדד את הקשר שבין התפיסה התיאורטית של הקבוצה אל התוצרים וזרימת המידע הניתנים לציפייה ממנה. 

 

ב. הבנה תיאורטית של המושג "קבוצה"

בבואנו לבחון צוותי עבודה או קבוצות שונות, ניתן לראות כי על אף ההבדלים הרבים ביניהן, לכלל הקבוצות מאפיינים משותפים המייחדים אותן כיישויות חברתיות והמשפיעים על יחסי הגומלין הקבוצתיים. אלה כוללים תלות הדדית, אינטראקציה בין חברי הקבוצה, גודל משתנה, מידת לכידות, מטרות משותפות, זהות חברתית ומבנה, המייצג את דפוס היחסים של הקשרים בין חברי הקבוצה (רוזנוסר ונתן, 1997).

מאפיינים אלו של הישות הקבוצתית, מבהירים לנו את הקושי בהגדרת המושג "קבוצה", וזאת כפועל יוצא של מורכבות ועומק המונח.

אחת התופעות המעניינות המתרחשות בקבוצות נוצרת כאשר לעיתים, ובמצבים מסוימים,  עולה הרושם כי הקבוצה פועלת כישות אחידה הדוברת את אותה השפה, ופועלת את אותם המעשים.

"The group tends to speak and react to a common theme as if it were a living entity, expressing itself in different ways through various mouths. All contributions are variations on this single theme. Even though the groups are not consciously aware theme and do not know what they are really talking about" (foullkes and antonym 29, In: Yalom, 1995, p.182)

תופעה זו של "הקול הקבוצתי" הובילה לכך כי חוקרים והוגים שונים בתחומי מדעי החברה ביקשו להבין מהי אותה יישות קבוצתית והאם ניתן לטעון כי הקבוצה כוללת יותר מאשר את סך כלל משתתפיה?

בספרו "Civilization and Its Discontent", טען פרויד ([1930], 1961), כי האדם בקבוצה פועל כאבותיו הקדמוניים, אשר הורישו לו את ה-"Primal Horde", אותה עדריות ראשונית ובסיסית הנובעת מהליבידו הקבוצתי והבאה לידי ביטוי באלימות חסרת רסן במצב של התקהלות.

Le Bon ([1920], 1977), אשר חקר את המהפכה הצרפתית טען אף הוא כי האדם בקבוצה הופך ל"המון", הפועל על פי "[1]תודעה קבוצתית", קרי, מאופיין באי רציונאליות, היסחפות וקלות שכנוע, התנהגות מדבקת והתנהלות אוטומטית וזאת ללא התייחסות לאמונותיהם של הפרטים כבודדים.

McDougall ([1922], 1973), קיבל את ההנחה בדבר היות מצב של "תודעה קבוצתית", אך טען כי הדבר אינו בהכרח מוביל להתנהגות חסרת רציונאליות אלא, פועל יוצא של סוג המנהיגות ויכולתה להפוך קבוצת אנשים לא ממושמעת ליחידה מתפקדת. 

למולם, טען Allport (1924), כי לא תיתכן "תודעה קבוצתית", אשר שונה מהפרטים המרכיבים אותה ומכיוון שאין באפשרותנו לגעת או לתצפת באותה "תודעה", הרי שאין היא ניתנת להוכחה או אימות ועל כן איננה קיימת.

"There is no psychology of groups which is not essentially and entirely a psychology of individuals" (Allport, 1924, p.6)

ואף על פי כן, ובעקבות עלייתן של תיאוריות פסיכולוגיות מאסכולת "יחסי האובייקט" והדגש שהושם על הקשר שבין האדם אל סביבתו, החלו עולות תיאוריות חדשות הרואות בקבוצה כמערכת חיה, בעלת "חיים משלה", המובחנים מהדינאמיקות של החברים המרכיבים אותה.

בהקשר לכך  החלה הקבוצה להיות מומשגת כישות המורכבת מפרטים בעלי תלות הדדית, שיחסי הגומלין ביניהם יוצרים גשטאלט, רוצה לומר, היא פחות או יותר מהסכום הכולל של המשתתפים והדינאמיקות האינטרה-פסיכיות שלהם.

Lewin (1951), ראה בקבוצה כשלמות דינאמית המבוססת על תלות הדדית בין חלקיה. לדבריו, הקבוצה היא יותר מסכום חלקיה ובכך היא יוצרת "אנחנו" הגדול יותר מסך כל המרכיבים הפרטיים של הקבוצה.

Foulkes (1964), מייסד בסיס האנליזה הקבוצתית, טען כי מכיוון שהאדם הוא חיה חברתית, אין באפשרותנו להבינו מחוץ לקבוצה בה הוא מתפתח ומתבטא, כאשר זו קודמת להתפתחותו כפרט עצמאי ונפרד.

“Every event, even if confined to one or two participants, actually involved the interaction of a group. Such events are part of a gestalt configuration in which (individual) members constitute the `figures' whereas the ground is manifested in the rest of the group” (Foulkes, 1964, pp. 150–151).

על פי הגישה "הפוקסיאנית" קיימים מצבים בחיי הקבוצה בהם ניתן למצוא עדויות ל"הלך רוח קבוצתי", "מחשבה קבוצתית" ו"תמות קבוצתיות", כאשר אלה ממחישים את היות הקבוצה בעלת קול עצמאי משלה הנפרד מסך הפרטים המרכיבים אותה.

מצדדי הגישה טוענים כי באותה דרך בה אנו מסיקים לגבי נפש האדם, ניתן לחקור את דינאמיקת תבנית הקבוצה   (Dynamic Matrix), המשפיעה ומושפעת מתבנית הדינאמיקה התרבותית  (Foundation Matrix), ממנה מורכבים הפרטים בקבוצה.

Bion (1961), מצדד אף הוא בראיית "הקבוצה כשלם" וזאת כתוצאה מתצפיות שערך בהן גילה כי המשתתפים בקבוצה פועלים כישות אחת, נוקטים באסטרטגיות קולקטיביות להפחתת חרדה, ומייצרים הנחות בסיסיות (Basic assumptions), לגבי הצפוי להם והדרך בה עליהם לפעול. לדבריו, האדם הבוגר מוכרח ליצור קשר עם החיים הרגשיים של הקבוצה בה הוא חי וזאת באמצעות תסוגה בה הוא "מאבד את 'מובחנותו האישית' […] וכתוצאה מכך מתערפלת הבחנתו שהמיצרף הוא מיצרף של פרטים" (Bion, 1961, p.112).

על פי תיאוריות "הקבוצה כשלם" התפתחות הקבוצה אינה נובעת משלבים היררכיים, אלא נובעת מתפקודה כיחידה שלמה במסגרתה פועלים בכל הזמן נתון כלל התהלכים הקבוצתיים.

 

ג.   תפיסות שונות תוצרים שונים

חשיבות תפיסתו של המנהל או המנחה את אופי פעילותה של הקבוצה היא קריטית להבנת התוצרים האפשריים הניתנים לגילום מיכולותיה של הקבוצה או הצוות וזאת כפועל יוצא של "נבואה המגשימה את עצמה".

ניתן להניח, כי מנחה הפועל על בסיס ההנחה, כי הקבוצה איננה כוללת יותר מאשר את סך מרכיביה, מעודד במודע או שלא במודע, זרימת תקשורת מרכוזית בה חברי הקבוצה פועלים כישות פסיבית, הקולטת מידע מן המנחה "המומחה", כאשר אופי התקשורת הנצפה יהיה מבוסס על קשר של אחד על אחד המתנהל במסגרת קבוצתית.

יתרונה של גישה זו יכול לבוא לידי ביטוי במצבים הבאים:

1. כאשר אנו חפצים להקנות מיומנויות וכלים, שאינם מבוססים על יחסי הגומלין בין הקבוצה ואינם מצריכים תקשורת אינטגרטיבית.
2. כאשר אנו מבקשים לספק ידע דדוקטיבי, המתבסס על הבנה תיאורטית ורציונאלית, אשר אינו מצריך הטמעה והפנמה רגשיים.
3. במצבים בהם אין מקום להתייחס לסוגיות מהשטח, קרי, מ"הכאן ועכשיו", והקבוצה פועלת בדגש חזק על ביצוע משימתי, שאינו נפגם מחוסר התייחסות לפן החברתי-הדינאמי

חסרונה העיקרי של הגישה המפרידה יבוא לידי ביטוי במצבים בהם הקבוצה או הצוות מתבקשים מעצם הגדרת המשימה לפעול באופן סינרגי, כי אז יצופו קשיים ובעיות, שינבעו מחוסר המענה הרגשי/חברתי לצורכי הקבוצה ומהתעלמות מהתהליכים והשלבים ההתפתחותיים בהם היא שרויה.

 

השימוש בגישת "הקבוצה כשלם" יפעל במיטבו במצבים בהם מנחה הקבוצה מבקש ליצור תחושה צוותית מלוכדת או במקרים בהם קיימות נורמות ארגוניות המעודדות עבודה שיתופית.

יתרונה של גישה זו יתבלט במצבים הבאים:

1. בקבוצות וצוותים הפועלים שעות רבות יחד והנזקקים לונטילציה ולמענה רגשי, שהינם פועל יוצא של אינטנסיביות יחסי הגומלין במקום העבודה.
2. במצבים בהם אנו מבקשים לחזק את דפוסי התקשורת המרחביים (בין הקבוצה למנחה, ובין המשתתפים לעצמם) ומעודדים פיתוח מנהיגות אישית ואחריות צוותית למתרחש.
3. בארגונים הפועלים על פי תרבות ארגונית, המבוססת על רווחת העובד, והמדגישים את תחושת האוניברסאליות הכרוכה בהיות אחד חלק מקבוצה.
4. במצבים בהם מנחה הקבוצה מתבקש לספק Modeling  באמצעות מתן הכלה ואמפטיה לחברי הקבוצה.

 

כולנו משתייכים לקבוצות שונות, שהינן חלק מאורח חיינו היומי ועל כן ההתנסות של להיות "חלק מ.." היא טבעית לרובינו.

על כן, ייטיב לעשות מנחה הקבוצה/המנהל, המבקש להוביל אחריו את צוותיו, לזכור ולחדד את זיכרונותיו האישיים ולמפות את הצרכים שנענו לו בכל קבוצה כפועל יוצא של מטרותיו באותה המסגרת תוך הבנה של תפקיד ופעילות המנחה. 

אם נשכיל להבין כי אופי ההתייחסות לקבוצה, והנורמות הארגוניות המוצגות על ידי המנחה הן פועל יוצא של התוצרים הרצויים, נשפר באופן מרבי את התפוקות הארגוניות ובנוסף את זרימת התקשורת ותהליך יחסי הגומלין הבאים לידי ביטוי בקבוצה.

 

ביבליוגרפיה:

רוזנווסר, נ., נתן, ל. (1997). פרק 1: מושגי יסוד בפסיכולוגיה חברתית.הנחיית קבוצות  – מקראה. המרכז לחינוך קהילתי ע,ש חיים ציפורי, ירושלים.

Yalom, I.D. (1995). Theory and Practice of Group Psychotherapy. (4^th Ed). New York: Basic Books.

Freud, S. (1961). Civilization and its discontents. In J.Strachey (Ed. and Trans.), The standard editionof the complete psychological works of Sigmund Freud (21), p. 64–145. London: Hogarth Press. (Original work published 1930).

Le Bon, G. (1977). The crowd. New York: Penguin Books. (Original work published 1920).

McDougall, W. (1973). The group mind. New York: Arno Press. (Original work published 1922).

Lewin, K. (1951). Field theory in social science; selected theoretical papers. D.Cartwright (Ed.). New York: Harper & Row.

Allport, F. (1924). Social Psychology. Boston: Houghton Mifflin.

Foulkes, M. (1964). Therapeutic group analysis. New York: International Universities Press.

Bion, W.R. (1961). Experiences in Groups. London: Tavistock Publications.

 

[1] במקור: Group Mind (תרגום הכותב).

 

קישורים רלבנטים באתר:

מנהיגים ברשת

www.leadersnet.co.il

leaders@leadersnet.co.il

© כל הזכויות שמורות ל"מנהיגים ברשת" יוני 2007. החומר מותר לשימוש אישי בלבד. אין לעשות בחומר שימוש מסחרי/עסקי ו/או להפיצו בכל דרך שהיא (להוציא באמצעות יצירת קישור למאמר ספציפי  ולעמוד הבית במקביל) מבלי לקבל רשות מפורשת בכתב מהנהלת האתר