ראשי » הפקידה שפיטרה את עצמה

הפקידה שפיטרה את עצמה

מאת: רוני קלטר איש מהשורה
בחמש וחמישה נגזר גורלה של שולה הפקידה והיא לא ידעה.
בחמש בדיוק עזב אחרון העובדים את הפירמה הידועה "קלמנוביץ את ברקוביץ יצרני בגדי עבודה" אבל שולה נשארה כדי לסגור את המשרד.
צלצול הטלפון החריד את חלל האוויר, שעה שהיא עשתה את דרכה באלכסון מהמטבח אל עבר המחשב, ידה מושטת אל מתג הכיבוי. מצדו של הצד השני היה עוזי קניין של בית החולים 'נווה מרפא' אבל את זאת לא יכלה שולה לדעת.
הוא ביקש בנימוס אפילו בשיא הנימוס לקבל הצעת מחיר ל – 300 חלוקים והיא השיבה בנחרצות: "מצטערת אין אף אחד, תתקשר מחר", ככה בפסקנות היא ניתקה אותו , כיסתה את המחשב ומיהרה אל דרכה.
אבל עוזי התעקש בשיחה נוספת: "תשמעי, זה עוזי , שוב, שוחחנו – כלומר ניסיתי לפני דקה , אני מבקש אם אפשר לחזור אלי…" אבל הוא לא סיים את המשפט, כי תכף חתכה אותו שולה ואמרה: "מחר, רק מחר, להיום אנחנו סיימנו".
עוזי הביט המום אל שפופרת הטלפון כלא מאמין – הזמנה של קרוב ל 30,000 ₪ אבל בצד השני כנראה, שאין מי שמוכן להקשיב, לנסות אולי לקחת את מספר הטלפון שלו ולחזור אליו.
למחרת, שוב נפתח יום מסחר רגיל ומשעמם בפירמה "קלמנוביץ את ברקוביץ יצרני בגדי עבודה". בעל החברה פנה אל שולה ושאל אותה, אם יש חדש מיום האתמול או מהיום והיא השיבה שלא. הוא התעקש ושאל אם לגמרי במקרה, מישהו בשם עוזי, הקניין של "נווה מרפא" התקשר והתעניין, במה שיש להם להציע ושולה השיבה, שלא, למיטב זיכרונה. בעל החברה התעקש וסיפר לה, כי אתמול בדיוק בשעה חמש וחמש עשרה דקות קיבל שיחת טלפון לנייד מעוזי, אשר לוותה בתמיהה, וכי בסוף השיחה הבהיר לו עוזי, כי את ההזמנה הזו יעדיפו לבצע מול החברה המתחרה.
בינו לבין עצמו התפלא בעל החברה על רמת האסרטיביות הנמוכה, שהפגינה שולה. הוא טיפח אותה, מיום שהשתחררה מהצבא, ועל אף שעשתה טעויות רבות , אולי רבות מידיי , הוא מחל ושכח אותן אחת אחר השנייה, אך הפעם הוא התעקש וביקש ממנה להסביר לו בנימוס מדוע ענתה, כפי שענתה.
שולה הישירה את מבטה אליו וענתה מבלי להתבלבל: "תראה מר קלמנוביץ', אני עובדת מ – 08:00 עד 17:00 בכל יום ואין שעות נוספות. אני לא מבינה מה לא בסדר, אם לא הייתי מוכנה לקבל שיחת טלפון אחרי השעה הזו ".
דרכיהם של שולה ו"קלמנוביץ את ברקוביץ יצרני בגדי עבודה " נפרדו עוד באותו יום לאחר שנתיים ומחצה של עבודה. לשולה ניתנה התראה של חודש ופיצויים לגמרי לא רעים. מצד שני זהו סכום נמוך בהתייחס למחיר הגבוה, שהייתה משלמת החברה, לו הייתה שולה נשארת.
אז מה המסקנות מהסיפור ?
קודם כל ולפני הכל – עסק שלא מייצר כסף אין לו זכות קיום.
לכל עובד בחברה, גם אם אינו איש מכירות, יש חלק כזה או אחר בהפיכתו של העסק למצליח כספית.
חובת ההוכחה אינה מוטלת רק על החברה אלא גם על העובד להצדיק את קיומו.
האחריות על הכשרת עובד חברה להיות מכוון לטובת החברה מוטלת גם על בעל החברה.
השקיעו זמן בבחירת עובד המכוון באישיותו לראיית טובת האינטרסים של החברה בה יעבוד.
זכרו כשם שעובד עשוי להואיל לחברה , עשוי הוא להזיק לה.
זכרו מה שנותנים הוא מה שמקבלים. השקיעו בעובד ראוי זמן, מאמצים וכסף.
    
קישורים רלבנטיים :
מנהיגים ברשת
© כל הזכויות שמורות ל"מנהיגים ברשת" פברואר 2004. החומר מותר לשימוש אישי בלבד. אין לעשות בחומר שימוש מסחרי/עסקי ו/או להפיצו בכל דרך שהיא (להוציא באמצעות יצירת קישור למאמר ספציפי ולעמוד הבית במקביל) מבלי לקבל רשות מפורשת בכתב מהנהלת האתר

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *